משפט עברי -סקירה של סוגי מערכות השיפוט- עו"ד נועם קוריס

בתקופת המקרא- מקור התורה הוא נתינת התורה למשה בסיני ומסיני. כשקיבל תורה מסיני ומסר אותה ליהושוע. התורה ניתנה בכתב ובעל פה. אנו נמצאים כרגע במערכת דתית (אמרנו שיש 2 מערכות כשבודקים את החוקיות והדתיות). מערכת דתית היא להבדיל מהמערכת הכללית (שהיא מערכת אזרחית, חילונית, לאו דווקא בישראל אלא גם בעולם).

ההלכה משתלשלת בכך שיש תורה בכתב ויש את הפסיקה שלאחר מכן שהיא התורה שבעל פה.

בתקופת המקרא: ספר שמות -לאחר שמשה קיבל תורה נכתב "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם"- ז"א תלמד את הילד בן הארבע ואת האדם בן התשעים.

"(יג) וַיְהִי מִמָחֳרָת וַיֵשֶב משֶה לִשְפֹט אֶת הָעָם וַיַעֲמֹד הָעָם עַל משֶה מִן הַבֹקֶר עַד הָעָרֶב:

(יד) וַיַרְא חֹתֵן משֶה אֵת כָל אֲשֶר הוא עֹשֶה לָעָם וַיֹאמֶר מָה הַדָבָר הַזֶה אֲשֶר אַתָה עֹשֶה לָעָם מַדועַ אַתָ ה יוֹשֵב לְבַדֶךָ וְכָל הָעָם נִצָב עָלֶיךָ מִן בֹקֶר עַד עָרֶב: חותן משה= יתרו.

(טו) וַיֹאמֶר משֶה לְחֹתְנוֹ כִי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרש אֱלֹקים:

(טז (כִי יִהְיֶה לָהֶם דָבָר בָא אֵלַי וְשָפַטְתִי בֵין אִיש ובֵין רֵעֵהו וְהוֹדַעְתִי אֶת חֺקֵי הָאֱלֹקים וְאֶת תוֹרֹתָיו:"- משה רבינו אומר המחויבות שלי, הדיינות שלי, השיפוט שלי, היא דרישת אלוקים. דהיינו מה שאני עוסק מן הבוקר עד הלילה זה שאני מודיע להם את חוקי התורה, העניינים השיפוטיים ואת תורותיו. גם את העניינים ההתנהלותיים- מה צריכים לעשות בכל רגע ורגע באורח החיים.

")יז) וַיֹאמֶר חֹתֵן משֶה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָבָר אֲשֶר אַתָה עֹשֶה:

)יח) נָבֹל תִבֹל גַם אַתָה גַם הָעָם הַזֶה אֲשֶר עִמָךְ כִי כָבֵד מִמְךָ הַדָבָר לֹא תוכַל עֲשהו לְבַדֶךָ :"- דהיינו לשופט אחד יש לפחות 600 אלף תיקים (למשה רבנו). השו"ת הוא לבחינה. כשמדברים שופט דתי, על משה רבנו הוא גם רב. תפקידו להורות גם על ענייני אורח חיים, קרי שאלות בשבת, שאלות כשרות, כל מה שסובב את האדם מהרגע שהוא פותח את עיניו, רוכס את שרוכיו בנעליים ועד הרגע שהוא הולך לישון. אז גם הילד בא אליו ואומר- כבוד הרב האם אני צריך ליטול ידיים בבוקר ליד המיטה או ללכת למקלחת, או כבוד הרב פלוני תפס לי את החניה (דיני ממונות), הבעל שלי בטו באב לא הביא פרחים (אבן העזר- ישות). קרי, הוא הולך לקבל תשובות ממשה רבינו. משה רבינו הוא הכל בכל מכל וזה תפקיד הרב הדיין.

"(יט) עַתָה שְמַע בְקֹלִי אִיעָצך וִיהִי אֱלֹקים עִמָךְ הֱיֵה אַתָה לָעָם מול הָאֱלֹקים וְהֵבֵאתָ אַתָה אֶת הַדְבָרִים אֶל הָאֱלֹקים:

(כ( וְהִזְהַרְתָה אֶתְהֶם אֶת הַחֺקִים וְאֶת הַתוֹרֹת וְהוֹדַעְתָ לָהֶם אֶת הַדֶרֶךְ יֵלְכו בָה וְאֶת הַמַעֲשֶה אֲשֶר יַעֲשון:

(כא ( וְאַתָה תֶחֱזֶה מִכָל הָעָם אַנְשֵי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵי אֱמֶת שנְאֵי בָצַע וְשַמְתָ עֲלֵהֶם שָרֵי אֲלָפִים שָרֵי מֵאוֹת שָרֵי חֲמִשִים וְשָרֵי עֲשָרֹת יתרו מציע למשה בפסוק כ' -כא'- מה הפרמטר של יראת הדיין? מה זה המילה תחזה? דהיינו אתה תראה או תמנה מכל העם אנשי חייל. מה זה אני חייל? מה זה אנשי אמת? יתרו מציע לו אתה תמנה סמכויות ענייניות, דהיינו כמו שבמערכת האזרחית יש בית משפט לתעבורה, למשפחה וכו', יש ענייניות (שלום, מחוזי, עליון ובג"צ). יתרו מציע לו שזו תהיה המערכת.

:)כב( וְשָפְטו אֶת הָעָם בְכָל עֵת וְהָיָה כָל הַדָבָר הַגָדֹל יָבִיאו אֵלֶיךָ וְכָל הַדָבָר הַקָטֹן יִשְפְטו הֵם וְהָקֵ ל מֵעָלֶיךָ וְנָשְאו אִתָךְ :".

")כג( אִם אֶת הַדָבָר הַזֶה תַעֲשֶה וְצִוך אֱלֹקים וְיָכָלְתָ עֲמֹד וְגַם כָל הָעָם הַזֶה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָלוֹם:"- יתרו מכניס פה פרמטר נוסף של שלום.

")כד( וַיִשְמַע משֶה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַעַש כֹל אֲשֶר אָמָר:

)כה( וַיִבְחַר משֶה אַנְשֵי חַיִל מִכָל יִשְרָאֵל ויִתֵן אֹתָם רָאשִים עַל הָעָם שָרֵי אֲלָפִים שָרֵי מֵאוֹת שָרֵי חֲמִשִים וְשָרֵי עֲשָרֹת:

)כו( וְשָפְטו אֶת הָעָם בְכָל עֵת אֶת הַדָבָר הַקָשֶה יְבִיאון אֶל משֶה וְכָל הַדָבָר הַקָטֹן יִשְפוטו הֵם:" - מה עושה

משה רבינו? האם מיישם את מה שיתרו הציע לו? לא רק שאנו באים ואומרים שכשיש תביעה בשלום או במחוזי אז אתה מתאים את הערכאה, את הסמכות, בהתאם לסכום התביעה או הנושא (האם חזקה, בעלות וכו')- בסד"א ואילו אצל משה רבינו הפרמטר זה לא סכום אלא קושי העניין. אם יש דבר קשה שלא יודעים להשיב עליו אז יבואו למשה רבינו. יתרו אמר למשה שאם יש תביעה של 1000 שקל לך לתביעות קטנות ואילו משה רבינו לא הלך כך ואמר אם יש לך עניין מסובך או קשה תבוא אלי וננסה לפתור אותו גם אם מדובר ב- 1000 ₪. דהיינו עניין הסמכות הוא לא לפי הסכום אלא לפי העניין, על פי משה רבנו וזאת בניגוד למה שיתרו אמר לו (ללכת לפי הסכום).

*העמק דבר על שמות פרק יח פסוק כה

"אנשי חיל מכל ישראל. באשר ידע משה שיש הרבה תלמידי חכמים בישראל שאפשר לסמוך עליהם בד"ת ע"כ בחר רק מישראל שהמה ת"ח ושוב לא נצרך לבדוק אחריהם אם הם יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע. שאחר שהוא ת"ח מתלמידיו של משה הרי התורה מדרכתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. אבל מכ"מ נצרך לבודק שיהיו אנשי חיל בדעתם ויכולים להנהיג שררה עה"צ:"- מה שחשוב- הוא המילה "שררה"- דהיינו אנשי חייל שלא פוחדים מהציבור, אנשים שמוכנים באמת לעמוד מאחורי התפקיד שלהם. מי הם האנשים האלה? אומר גולק-

* א. גולאק יסודי המשפט העברי ח"ד: מצדד שהמשפט היה בידי זקני העם וראשי אבות.

גולק אומר שמשה לקח את ראשי הציבור, אנשי העם, כוהנים, נביאים, שרי עשרות, שרי מאות- שהיו רבים מכפי שאנו חושבים. הרי אם מדברים על כך שעם ישראל אוהבים להתדיין הרבה אז כאן מדובר בכל שאלה- גם הילד שואל, גם הבעל, גם האישה, גם המעביד כל היום שואלים. אנו נמצאים בדין תורה שאופף את כל החיים כולם. גולק אומר שמי שהיו בד"כ השופטים הם היו ראשי העם, אנשי ציבור, כוהנים, לויים, זקני העם וכו'. הפרמטר למינוי היה דווקא אנשי חייל. איך ידע שבאמת הם שונא בצע וירא אלוקים? כי אם הוא תלמיד של משה רבינו אז הוא תלמיד חכם (חשוב לזכור תלמיד חכם) אז לא צריך לבדוק אותו. למה חשוב לנו יראת השמיים? כי יראת הדיין= הוא שופט העוסק בדיני ריבונו של עולם, עוסק ביצירות, שותף של ריבונו של עולם. מדובר בדין דתי (חשוב ביותר). דהיינו הדיין הזה- זה לא מקצוע שלו, אם הוא עושה דבר של עוולה אז ראינו לפי דברי הרמב"ם- שזה יכול לגעת בנפש שלו עצמו.

משה מסכם את המערכת השיפוטית שבנה : ספר דברים פרק א:

"(יב( אֵיכָה אֶשָא לְבַדִי טָרְחֲכֶם ומַשַאֲכֶם וְרִיבְכֶם:"- בסיכומו של יום- משה רבינו בספר דברים (משנה תורה), מסכם דברים שעשה או מצוות שאמר ואז אומר לעם ישראל: אני לא יכולתי לעמוד בטורח, במסע הגדול.

"(יג( הָבו לָכֶם אֲנָשִים חֲכָמִים ונְבֹנִים וִידֺעִים לְשִבְטֵיכֶם וַאֲשִימֵם בְרָאשֵיכֶם:"- משה אומר- אני רוצה שאתם תציעו לי הצעה. משה רבינו לא מחליט לבדו הוא מבין שהסמכות צריכה לנבוע מהציבור. דהיינו הציבור, הקהל, יביא מועמדים משלו, הציבור יציע לו מועמדים. כמובן מי שיתן להם את הסמכות הוא משה רבינו אבל הציבור יציע אותם. משה רבינו אומר תציעו לי גם אתם חכמים, נבונים, וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. אמר לו ריבונו של עולם- "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם" למדנו ממשפט זה מספר דברים: 1. משה רבינו הוא שמצווה לשים לפניהם 2. ערכאות 3. לפניהם ולא לפני גויים. 4. לפניהם ולא לפני הדיוטות.

מפסוק זה של אלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם= מצווה את זה ריבונו של עולם.

"(יד( וַתַעֲנו אֹתִי וַתֹאמְרו טוֹב הַדָבָר אֲשֶר דִבַרְתָ לַעֲשוֹת:

)טו( וָאֶקַח אֶת רָאשֵי שִבְטֵיכֶם אֲנָשִים חֲכָמִים וִידֺעִים וָאֶתֵן אוֹתָם רָאשִים עֲלֵיכֶם שָרֵי אֲלָפִים וְשָרֵי מֵאוֹת וְשָרֵי חֲמִשִים וְשָרֵי עֲשָרֹת וְשֹטְרִים לְשִבְטֵיכֶם:"- דהיינו למנות אנשים מהשבט וגם שוטרים. זו המערכת אך אם אתה לא יודע ויש לך שאלה, גם בדיני טהרה, נגעים וכו' אז אתה הולך לירושלים- לבית המקדש, שם יושבים הכהן, הלוי והרשות הגדולה.

")טז( וָאֲצַוֶה אֶת שֹפְטֵיכֶם בָעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָמֹעַ בֵין אֲחֵיכֶם ושְפַטְתֶם צֶדֶק בֵין אִיש ובֵין אָחִיו ובֵין גֵרוֹ:"- ובין גרו= אתם צריכים לעשות צדק, חובת הדיין שעומדת לנגד עיניו היא אמת לאמיתה- זה עיקר המשפט. צדק נזכר כמה פעמים: בצדק תשפוט עמיתך, לעשות משפט צדק= "צדק צדק תרדוף". חובת הדיין שעומדת לנגד עיניו היא האמת לאמיתה והצדק שמוביל לשלום. נאמר: אמת, משפט שלום שפטו בשעריכם. קודם אתם צריכים לשמוע את הדברים ואח"כ לפסוק.

"(יז( לֹא תַכִירו פָנִים בַמִשְפָט כַקָטֹן כַגָדֹל תִשְמָעון לֹא תָגורו מִפְנֵי אִיש כִי הַמִשְפָט לֵאלֹהִים הוא וְהַדָבָר אֲשֶר יִקְשֶה מִכֶם תַקְרִבוּן אֵלַי וּשְמַעְתִיו"- מה הכוונה קטון כגדול? דהיינו גם האדם שהוא חסר לו כסף, גם העשיר וגם התביעה של דין פרוטה כדין מאה. דהיינו הדיין לא ישב ויגיד לו הדבר לא מצדיק. הוא ידון בכל דבר. לא יגורו מפני איש = לא יפחדו מהציבור ולכן מינה אנשי חייל. יקשה מכם= יש לכם שאלה או קושי תגיעו אלי (אל משה). על פי דעת משה- יכול להיות דבר קטן אבל הוא קשה גם אותו תביאו לבית המשפט העליון או למחוזי, גם אם מדובר בתביעה של 50 שקל אבל היא קשה תביאו אותה למחוזי או לעליון. לפי המשפט האזרחי זה לא ילך למחוזי או לעליון כי הסכום לא מתאים לכך. הסמכות היא לא לפי גודל או שווי התביעה. * ההיררכיה מבוססת על קושי המקרה ולא על שוויו של הסכסוך.

תפקיד הסנהדרין הגדולה והדיינים להורות את משפטי התורה וההלכה: דברים פרק יז:

(ח( כִי יִפָלֵא מִמְךָ דָבָר לַמִשְפָט בֵין דָם לְדָם בֵין דִין לְדִין ובֵין נֶגַע לָנֶגַע דִבְרֵי רִיבֹת בִשְעָרֶיךָ וְקַמְתָ וְעָלִיתָ אֶל הַמָקוֹם אֲשֶר יִבְחַר השם אֱלֹקיך בוֹ: בית המקדש זה המקום שבו אמור לשבת הכהן, הלוי והאינסטנציה הגדולה. (כיום המקום הכי גדול הוא בית משפט העליון בירושלים). תגיע למקום השכינה בירושלים, שהוא בית המקדש, ושם תשאל את כל השאלות שיש לך בענייני כשרות, איסור והיתר, דיני ממונות דיני ישות וכדומה. האינסטנציה העליונה מבחינה קונסטיטוציונית היא בית המקדש בירושלים, שם יש מערכת משפטית שהיא נקראת בית הדין הגדול של הסנהדרין.

(ט( ובָאתָ אֶל הַכֹהֲנִים הַלְוִים וְאֶל הַשֹפֵט אֲשֶר יִהְיֶה ביָמִים הָהֵם וְדָרַשְתָ וְהִגִידו לְךָ אֵת דְבַר הַמִשְפָט:

(י( וְעָשִיתָ עַל פִי הַדָבָר אֲשֶר יַגִידו לְךָ מִן הַמָקוֹם הַהוא אֲשֶר יִבְחַר השם וְשָמַרְתָ לַעֲשוֹת כְכֹל אֲשֶר יוֹרוךָ :

)יא( עַל פִי הַתוֹרָה אֲשֶר יוֹרוךָ וְעַל המִשְפָט אֲשֶר יֹאמְרו לְךָ תַעֲשֶה לֹא תָסור מִן הַדָבָר אֲשֶר יַגִידו לְךָ יָמִין ושְמֹאל: חז"ל נותנים פירוש מרחיב ואומרים שאפילו אם יגידו לך שהימין הוא שמאל והשמאל הוא הימין אתה תקבל את הפרשנות שלהם. עד כה פירשנו את כל מה שמשה רבינו אמר והסביר על המערכת. כעת נדבר על הוראות הביצוע:

מצוות הקמת מערכת בתי דין: ספר דברים פרק טז

*שֹפְטִים וְשֹטְרִים תִתֶן לְךָ בְכָל שְעָרֶיךָ אֲשֶר השם אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְבָטֶיךָ וְשָפְטו אֶת הָעָם מִשְפַט צֶדֶק: שפטו את העם משפט צדק= למה בהתחלה בספר שמות רואים שמשה ימנה ובסופו של דבר אומר משה תציעו לי אתם? מכיוון שיש פער בין האידיאל למציאות. האידיאל- שמשה רבינו יבחר אותם, המציאות- שזה יתקבל מתוך העם ועל ידי העם. לכן יש פער בין האידיאל למציאות. העם היה במדבר 40 שנה והמציאות קצת השתנתה מאז ולכן משה מבקש שהעם יציע לו. שופטים ושוטרים= שופטים= פוסקי בית הדין. שוטרים= אכיפה. דהיינו מה כתוב שהשופט הולך עם השוטר. אם אתה דן דין וירטואלי ולא ניתן להוציא את מה שהדיין פסק אל הפועל אז זה לא שווה שום דבר. הדיין והשוטר הולכים יד ביד. השופטים פוסקים את הדין והשוטר רודה את העם. בכל עיר ועיר= יש מאות בתי דין, שרי עשרות, שרי מאות. למה צריך כל כך הרבה? כי אמרנו שיש 2 פרמטרים שבאים לדון 1. שאלות הלכתיות משפטיות 2. לשופט יש הרבה תפקידים: צריך להורות את העם, לתקן תקנות, לעזור, כל דבר מן הבוקר ועד הערב- האדם הדתי לא הולך צעד אחד בלי לשאול את הרב הדיין שמורה את דרכו על פי ההלכה. לכן יש ריבוי של מערכות משפט וריבוי של שופטים. איך עושים זאת? תן לך שוטרים ושופטים לא רק בכל עיר ועיר אלא בכל שבט ושבט, בכל שעריך. בכל שעריך- עוד מעט נבין מה זה שעריך. כשיש מילה בתורה אני צריך להבין אותה. להבדיל מהחוק האזרחי= אם יש מילה מיותרת בחוק או אם אני רוצה להבין מילה בחוק אז אני הולך לפקודת הפרשנות כדי להבין את המילה. מה שעשו לטובתנו בתקנות הדיון הוא שריכזו לנו חלק מהדברים האלה כדי שנבין את הדבר והדבר יהיה מסודר (כי אמרנו שהכל מבוזר ומפוזר). [המאגרים שדיברנו עליהם- פסקי דין רבניים, פסקי דין ממונות, שו"ת בר אילן וכו'- אלו דברים של התורה שבעל פה].

)יט( לֹא תַטה מִשְפָט לֹא תַכִיר פָנִים וְלֹא תִקַח שֹחַד כִי הַשֹחַד יְעַוֵר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵף דִבְרֵי צַדִיקִם:

)כ( צֶדֶק צֶדֶק תִרְדֹף לְמַעַן תִחְיֶה וְיָרַשְתָ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶר השם אֱלֹקי ך נֹתֵן לָ ך:

)כא( לֹא תִטע לְךָ אֲשֵרָה כָל עֵץ אֵצֶל מִזְבַח השם אֱלֹקיךָ אֲשֶר תַעֲשֶה לָ ך: [חז"ל מפרשים זאת לכל הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה אצל מזבח.[ - מה הקשר לעבודה זרה? הדיין שאני שם אותו אם הוא לא ראוי ולא בסדר ולא ירא שמיים ואני מיניתי אותו (העם מציע ומשה ממנה) אז זה כאילו שאני נוטע עבודת אלילים, עבודה זרה במזבח- בבית המקדש.

רש"י :

שופטים ושוטרים – שופטים- דיינים הפוסקים את הדין:

* ושוטרים –(סנהדרין ט"ז) הרודין את העם אחר מצוותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט:

* בכל שעריך – (ת"כ) בכל עיר ועיר:

* לשבטיך - מוסב על תתן לך. שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך

בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך:

* לשבטיך - מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר:

ושפטו את העם וגו' מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק:

הסבר: בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר= מה זה אומר והאם אין לנו פה כפילות? יש לנו בית דין שבטי ובין דין של העיר.

בבלי סנהדרין דף טז ע"ב

"תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל? תלמוד לומר" שפטים תתן", שטרים לישראל מניין - תלמוד לומר "שטרים תתן"- מה זה מניין? כשאני שואל אותך אם אתה מפעיל סמכות אז אני שואל אותך מה המקור החוקי שלך להפעיל את הסמכות. כשאני מדבר על המקור הדתי אז אני שואל את אותן שאלות - מה המקור הדתי, ההלכתי של דין התורה שלפיו אתה פועל (איפה אני מוצא את המקור הדתי), שופטים לכל שבט ושבט מניין - תלמוד לומר "שפטים לשבטיך", שוטרים לכל שבט ושבט מניין - תלמוד לומר "שטרים לשבטיך", שופטים לכל עיר ועיר מניין - תלמוד לומר "שפטים לשעריך", שוטרים לכל עיר ועיר מניין - תלמוד לומר "שטרים לשעריך". יש מצווה על כל יהודי להעמיד בתי דין. עם ישראל מצווה להעמיד את בתי הדין, להעמיד שופטים ושוטרים בכל שבט ושבט. אין שוטר שהוא מרחבי. בכל מקום שיש לי בית דין יש לידו שוטר. בכל מקום שיש שופט יש גם שוטר. אם יש בית דין שבטי- יהא לו הוצאה לפועל של השבט.

רבי יהודה אומר: אחד ממונה על כולן, שנאמר "תתן - לך"- רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולם- דהיינו יש מישהו שממונה על כולם. למה הכוונה? האם זה בית דין אחד שממונה על כל מערכת השיפוט של העיר ושל השבטים? האם יש מישהו אחד למעלה שממונה על כולם? כיוון שזה בלשון יחיד אז האם רבי יהודה חולק ואומר שאין בתי דין שבטיים ואחד ממונה על כולם או שיש איזה מישהו שיש לו תפקיד בכיר, דהיינו ללכת לשאול את השאלות? יש כל מיני פרשנויות, נצטרך להגדיר את הדברים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: "לשבטיך ושפטו" - מצוה בשבט לדון את שבטו"-פה אנו שומעים לראשונה שיש סמכות לא מקומית אלא סמכות שיפוט. מה ההבדל בין סמכות שיפוט לסמכות מקומית? לא הולכים לפי המקום אלא לפי השבט.

* בעלי התוס' : "שופטים לכל שבט ושבט - אם יש בעיר אחת מב' שבטים עושין ב' סנהדראות"- ז"א שיש בית דין לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר- יש בית דין של גבעת שמואל לדוגמא. בבית דין בגבעת שמואל אומרים לך אנו בית דין של העיר תמנה גם בית דין לשבט. למה צריך גם לעיר וגם לשבט? בעלי התוספות אומרים שרק אם יש בעיר אחת שני שבטים ממנים לכל שבט בית דין. ז"א היו לכאורה צריכים להיות 12 בתי דין שבטיים ואילו בעלי התוספות אומרים בתנא קמא- שתהא בכל עיר מערכת כפולה – אחד לעיר (מערכת עירונית) ושניה לשבט (מערכת שבטית). אם יש בעיר הזו שבט אחד באמת לכאורה מספיק בית דין אחד, לא צריך מערכת כפולה אך אם יש שני שבטים אז צריך מערכת כפולה גם מערכת עירונית וגם שבטית (דהיינו 2 סנהדרהות). לדוגמא: אם בעיר הזו יש גם משבט הכהנים וגם משבט הלווים אז צריך בית דין לעיר ובית דין שבטי כי יש באותה העיר שני שבטים. דהיינו בעיר הזו יהיו 3 בתי דין 2 לשבטים- 1 ללויים 1 לכהנים ו-1 לעיר.

- רמב"ן נותן 2 פרשנויות לכך (2 שיטות) :

* פירוש I- רמב"ן על דברים פרק טז פסוק יח

"וטעם לשבטיך מוסב על תתן לך, מלמד שמושיבים ב"ד בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר, לשון רש"י, וכן במסכת סנהדרין )טז). ולא ידעתי פירוש דבר זה, כי כיון שמנינו ב"ד בכל עיר ועיר הרי בתי דינין רבים בכל שבט ושבט אולי בא לומר, שאם היתה עיר אחת לשני שבטים כירושלים שיש בה חלק ליהודה ובנימין שיושיב בה שני בתי דינים, וכך העלו בפרק חלק )שם קיא:( שחולקים עיר אחת לשני שבטים, וכן ירושלים היתה ליהודה ובנימין".

הרמב"ן (ר' משה בן מימון) אומר בפירוש ה-1: מה אתה צריך מערכת כפולה? "וכן ירושלים הייתה ליהודה ולבנימין"- המציאות היא שכאשר אנו מדברים על עיר אחת שיש בה שני שבטים אז אנו מושיבים בה שני בתי דין= בית דין לשבט אחד ובית דין לשבט השני. הרמב"ן אומר שמספיק לכל שבט אך לא צריך בית דין עירוני. דהיינו בפירוש הראשון של הרמב"ן לעיל אומר עזבו את העיר לא מעניין אותי מהעיר, מעניין אותי אם בעיר הזה יש שני שבטים אז אני ממנה אחד לראובן אחד לשמעון וכו' דהיינו סמכות שיפוט עניינית ומקומית- אם יש בגבעת שמואל שני שבטים ימונו עבורם שני בתי דין לשבטים (ראובן ושמעון לדוגמא).

*רמב"ן פירוש II :

"ויתכן לפרש, שחייב הכתוב למנות ב"ד על כל השבט והוא ישפוט את כולם, ואחרי כן נמנה ב"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר, ואע"פ שכולם שוים במנין שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות, אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט ותחתיהם לכל עיר ועיר ואין בעלי הדין יכולין לכוף זה את זה לדון אלא בפני ב"ד שבעירם לא בפני ב"ד שבעיר אחרת, ואפילו היו שני בעלי הדין בעיר אחרת יכול לומר נלך לפני ב"ד שבעירנו אבל ב"ד השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון לפניו, ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר לב"ד הגדול של שבט אזילנא וכן אם נסתפקו בתי דינין של עיירות, יבאו לפני ב"ד הגדול של שבט וישאלו כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל, כך יהא ב"ד אחד ממונה על כל שבט ושבט, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל וזה הב"ד הוא המוזכר במסכת הוריות (ה), ששנינו בו: הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורים וכו' ועל דרך הפשט שיעור הכתוב, שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך, יאמר שיתנו שופטים לשבטיהם והם ישפטו בכל שעריהם, ושופט השבט ישפוט בכל שעריו":

הרמב"ן אומר בפירוש ה-2: יש בית דין אחד והוא בית דין שבטי. ואח"כ נמנה בית דין עירוני. דהיינו מערכת כפולה אחת שבטית אחת עירונית. מכניס אותנו לראשונה לפרמטרים שנלמד אותם- אומר יש לנו כמה אינסטנציות- בית הדין של הסנהדרין בירושלים, בית דין של דיני נפשות של 23, ויש לנו בית דין של 3. "ואין בעלי דין יכולים לכוף זה את זה אלא בפני בית דין שבעירם ולא בפני בי"ד של עיר אחרת"- 1. קודם כל האם מדובר בבית דין שבטי או עירוני? 2. האם מדובר בבית דין של סמכות נמוכה או גבוהה? האם מדובר בבית דין של 3 ואנו מדברים על סמכות נמוכה יותר או גבוהה יותר? 3. כשיש לי בית דין עירוני ובית דין לשבט- אז האם יש לנו בית דין שונה לעיר ובית דין שונה לשבט? האם הסמכות הזו מתנגשת? הרמב"ן אומר שסמכותו של בית הדין השבטי רחבה, אם אתה מהשבט שלי אתה צריך לבוא אלי (לבית הדין השבטי). בית דין פלוני מוציא פס"ד והשני מוציא פס"ד סותר. זה קורה. אז נשאלת השאלה מהי הסמכות? בית דין של השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון בפניו. השבטי- הסמכות שלו רחבה. אתה מהשבט שלי אתה צריך לבוא אלי. מה קורה אם ראובן ושמעון נמצאים בעיר אחרת- נגיד עשו עסקה אז על פי הדין האזרחי, אחד מהכללים הוא שהולכים לפי מקום ביצוע העסקה, אך לפי הדין הדתי לא מעניין אותי מקום ביצוע העסקה אלא מאיזו עיר אתה. לפי הפירוש של הרמב"ן אם שניים, משני שבטים שונים, נמצאים כל אחד בעיר אחרת, אז יש סמכות שיפוט עירונית- הולכים לעיר. אם שניים מאותו השבט- אז דנים בבית הדין השבטי. אם ראובן ושמעון נפגשים אז נלך לעירוני- אם עשינו את העסקה ברמת גן אך גרים בגבעת שמואל אז נלך לבית הדין העירוני בגבעת שמואל. אם נפגשו ראובן וראובן ועשו עסקה בגבעת שמואל- אז נלך לבית הדין השבטי של ראובן בגבעת שמואל.

מה קורה כשמדובר בשניים מאותו שבט בשתי ערים שונות ? נראה בהמשך.

עכשיו נדון בשאלה מהי סמכות השיפוט (עד כה דיברנו על עניינית ומקומית- לפי הרמב"ן כשיש שניים מאותו שבט נלך לבית הדין השבטי)- בית הדין של השבט יכול לבוא לומר אתה צריך לדון לפניי. אם הלכת לבית הדין העירוני של גבעת שמואל אז יש לי סמכות כפיה עליך, אם אתה מסרב לדין תורה אני יכול להוציא עליך כתב סירוב.

"ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר לב"ד הגדול של שבט אזילנא וכן אם נסתפקו בתי דינין של עיירות"- יש בית דין גדול של השבט.

סיכום פירוש הרמב"ן: יש כמה בעיות: 1. שופטים ושוטרים תיתן לך- מי ממנה אותם? העם מציע ומשה רבנו ממנה. ואחרי שהוא הולך לעולמו ממנה אותם בית הדין הגדול בירושלים. הסמכות העליונה של בית הדין הגדול- מוזכר במסכת הוריות. – המרצה דיבר על בעיות וקפץ לנושא הבא.

סיכום בית הדין השבטי:

1. תוספות ורמב"ן לפירוש א'- אם במקרה קיים יותר משבט אחד בעיר ימונה באותה עיר בי"ד לכל שבט בנוסף לבי"ד של העיר. הרמב"ן מביא את רש"י שאומר יש למנות בית דין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר. אם יש בעיר יותר משבט אחד אז מצווה שכל אחד ידון בשבט שלו. מספר בתי הדין יהא כמספר בעלי השבטים, כל אחד ידון בשבט שלו. כשיש שני בעלי דין משבטים שונים ילכו לעירוני. לכן יש בית דין לעיר ובית דין לשבט. דהיינו- אם בעלי הדין מאותו שבט ילכו לשבט. ואם בעלי הדין לא מאותו שבט אז ילכו לבית הדין העירוני. במילים אחרות- בד"כ אני ממנה לכל עיר בית דין אך רק במידה שיש לי בעיר הזו שני שבטים ומעלה אז אני ממנה לכל שבט ושבט בית דין. לפי הפירוש הראשון של הרמב"ן יש ריבוי של בתי דין.

2. רמב"ן לפירוש ב'- לדעת תנא קמא, חובה על בי"ד גדול להעמיד לכתחילה לכל שבט בי"ד של השבט שסמכויותיו כלפי השבט הם כסמכויות הסנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית. דהיינו כסמכות בית הדין הגדול בירושלים. יש בית דין לכל שבט. יש 12 בתי דין (ראובן שמעון וכו'.) אחר כך נמנה בית דין גדול שישפוט בכל עיר ועיר. יש בית דין של השבט ויש בית דין עירוני ועדיין יש גם בית דין גדול של השבט (אם הם מאותו שבט). מה ההבדל בין בית הדין העירוני לבית הדין השבטי החוקתי הקונסטיטוציוני? בית הדין של השבט לא רק ידון את השבט אלא יגזור גזרות מיוחדות ותקנות מסוימות על אותו שבט. הגזרות של בית הדין השבטי יחולו על אנשי השבט גם אם האדם גר בחדרה, רמת גן וכו'. בכל מחלוקת בפסיקה בין בית הדין של העיר לבין בית הדין של השבט- מכריע בית הדין של השבט כי יש לו קונסטיטוציה. לא ממנים בכל עיר ועיר בית דין שבטי אלא יש בית דין עירוני (שניים משני שבטים שונים באותו עיר ידונו בו). לפי הפירוש השני לכל עיר יהא בית דין עירוני ויהיו 12 בתי דין שבטיים קונסטיטוציוניים בכל הארץ (1 לכל שבט- מדובר בבית דין מחייב). כאשר יש שניים מאותו שבט ילכו לבית הדין השבטי שלאו דווקא נמצא באותה העיר- הוא בית דין שבטי קונסטיטוציוני.

*הערה* בתי דין לכל שבט ושבט- סמכותו:

1 . לענין כפיה של אחד הצדדים להתדיין בפני בי"ד של השבט.

2 . לפסוק בכל הספיקות שיתעוררו בפני בתי הדין של הערים.

3 . לתקן תקנות ולגזור גזירות על בני השבט.

(דהיינו לפי הפירוש הראשון של הרמב"ן אם יהיו אנשים באותה עיר שאינם מאותו שבט יהיו יותר בתי דין להבדיל מהפירוש השני).

טבלת השוואה בין הפרשנויות השונות לעניין בית דין עירוני ושבטי

	בעלי התוספות+ רמב"ן פירוש 1	רמב"ן פירוש 2
בית דין עירוני	קיים בעיר	קיים בעיר
בית דין שבטי	רק אם יש בעיר יותר משבט אחד, לדוגמא כהן ולוי יוקמו בתי דין שבטיים שיהיו כמספר השבטים. קרי, בעיר גדרה יש כהן ולוי אז יהיו 3 בתי דין: בית דין עירוני, שבטי לשבט כהן ושבטי לשבט לוי. אם בעלי הדין מאותו שבט ילכו לדון בבית הדין השבטי ואם לא מאותו שבט- ידונו בעירוני.	יהיו 12 בתי דין שבטיים קונסטיטוציוניים בכל הארץ (כלל ארציים) שיכולים לגזור גזירות על שבט מסוים ולהתקין תקנות. בכל מחלוקת בפסיקה בין בית הדין של העיר לבין בית הדין של השבט- מכריע בית הדין של השבט כי יש לו קונסטיטוציה. לביה"ד השבטי הקונסטיטוציוני יש יכולת כפיה, לכפות על אדם שאמור להתדיין בפניו.

כמה בתי דין יש להקים בכל מקום ומאיזה סוג?

רמב"ם סנהדרין פרק א. הלכה ג- "כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל וכמה יהיה מניינן. קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש והוא הנקרא סנהדרי גדולה ומניינם שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן שנאמר והתייצבו שם עמך הרי שבעים ואחד הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום והוא העומד תחת משה רבינו ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש ויושב מימינו והוא הנקרא אב בית דין ושאר השבעים יושבין לפניו כפי שניהם וכפי מעלתם כל הגדול מחבירו בחכמה יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחבירו והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין כולן. ועוד מעמידין שני בתי דינין של עשרים ושלשה עשרים ושלשה אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית. ומעמידין בכל עיר ועיר מישראל, שיש בה מאה ועשרים או יותר סנהדרי קטנה ויושבת בשער העיר שנאמר והציגו בשער עשרים ושלשה דיינים והגדול בחכמה שבכולן ראש עליהן והשאר יושבין בעיגול כמו חצי גורן כדי שיהא הראש רואה את כולן:"

הסבר: הרמב"ם אומר סנהדרין גדולה= 71 דיינים. סנהדרין קטנה= 23 דיינים. ז"א אנו רואים שבנעליו של משה רבנו נכנס בית הדין הגדול. יש לנו דיני קונסטיטוציה של סנהדרין גדולה של 71 (בית דין גדול) מתחתיה יש סנהדרין קטנה של 23. בבית הדין הגדול של 71 יש לנו שניים שהם נשיא ואב בית הדין. לבית דין זה קוראים גם בית מדרש- היו יושבים תלמידים מסביב והיו דורשים, בית מדרש כי שם בית הדין היה פוסק את ההלכות והיו מלובנות ההלכות בכל התחומים כולם והוא מחליף את משה רבנו. למה צריך בתי דין של 23= סנהדרין קטנה? כי היו 2 שבטים בירושלים לכן העמידו להם שני בתי דין.

מתי אני ממנה בית דין לעיר? לפי הרמב"ם כשיש לי לפחות 120 איש בעיר. וכמה יהיה מניינם של בית הדין? 23 דיינים. על כל 120 איש בעיר יש בית דין עירוני של 23 דיינים שימונה על ידי משה רבינו או על ידי בית הדין הגדול. לסיכום: יש בית דין גדול שהוא קונסטיטוציוני, הוא בית הדין הגדול שנמצא כל הזמן בירושלים- סנהדרין גדולה. כשיש בעיר מעל 120 איש יתמנה בית דין של העיר שבו ישבו 23 דיינים- סנהדרין קטנה. כאשר אין בעיר 120 אנשים אז ממנים בית דין של שלושה דיינים.

***כדי להבין את הסיפור- נסכם את הרמב"ם- יש את משה רבינו ובנעליו נכנס בית הדין הגדול של 71 דיינים. בהמשך נבין למה 71 דיינים. יש מצווה מן התורה למנות בתי דין לכל שבט ושבט, לכל עיר ועיר ולכל פלך ופלך (נראה בהמשך). המערכת העירונית- אם יש 120 איש ומעלה ממנים בית דין של 23 דיינים= סמכות השיפוט העירונית הוא של סנהדרין קטנה (סמכות לדון בדיני ממונות, דיני נפשות וכו'). כשאני ממנה בית דין של שבט – לפי הפירוש של הרמב"ם לא מעניין אותי במינוי בית דין של שבט מספר התושבים בעיר רק במינוי בית הדין העירוני. לפי הפירוש השני של הרמב"ן בית דין זה הוא קונסטיטוציוני לשבט והוא מונה 23 דיינים. יש סנהדרין גדולה אחת של בית המקדש שמונה 71, יש הרבה מאוד סנהדרין קטנה של 23. בעיר= אם יש מעל 120 אנשים אז ימונה בית דין של 23 דיינים ומתחת ל 120 אנשים ימונה בית דין של 3 דיינים. מה ההבדל בין בית הדין העירוני לבין בית הדין הקונסטיטוציוני: לבית הדין הקונסטיטוציוני אפשר לחייב אותי ללכת. הרמב"ם הוא ההלכה לעניין ההרכב. הוא הגדיר מהם בתי הדין.

תמצית סיכום של בית הדין השבטי (ניתן לראות פירוט בספרו של הרבי דוד חיים הלוי בדבר המשפט פרק א' עמ' 18-19):

לפי הרמב"ם- 1. אם יש 120 איש בעיר ממנים לעיר סנהדרין קטנה של 23 דיינים. 2. סנהדרין גדולה אחת יש בירושלים של 71 דיינים.

מה קורה כשיש בעיר לדוגמא 240 אנשים- 120 איש מתוכם מעורבים לחלוטין ועוד 120 של השבט נגיד שבט ראובן- לפי פירוש 1 של הרמב"ן ובעלי התוספות – אומר אני ממנה שני בתי דין אחד לעיר ואחד לשבט. קרי, אם יש יותר משבט אחד אני ממנה לעיר וממנה לשבט- יכולים להיות המון המון בתי דין.

לפי פירוש ב' של הרמב"ן- לא מדובר פה על שבטים בערים אלא מדברים על קונסטיטוציה של בית הדין הממונה על השבט. יש בית דין לכלל ישראל ויש בית דין כלל שבטי. יש בד"צ של העדה החרדית ובד"צ בעלזא לדוגמא. בד"צ של העדה החרדית לא קובע לבד"צ בעלזא כלום אלא קובע רק לעדה החרדית (כי הוא לכאורה בית הדין הקהילתי או השבטי). אתה יכול לכפות אדם מהשבט שלך לאן ללכת אבל זה שיש קונסטיטוציה זה לא אומר שבעיר אין בית דין של העיר- אם יש בעיר 120 איש ממנים עליו לפי התורה בית דין של 23, של העיר. כרגע שבט ראובן שנמצא בגבעת שמואל האם הוא הולך לבית הדין העירוני? על פי הפירוש השני הוא הולך לבית הדין השבטי הגדול- בית הדין השבטי הקונסטיטוציוני יכול לכפות עליו. (אם יש שני בעלי דין לא מאותו שבט לפי הפירוש הראשון ילכו לעיר ולפי הפירוש השני ילכו לבית הדין של הקונסטיטוציה).

מה לומדים מהמילה "בשעריך"?

מסכת מכות ז ע"א: "דתנו רבנן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ אם כן מה תלמוד לומר בשעריך בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחוץ לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר:"

* רש"י סנהדרין נו ע"א: "פלך" – מדינה (דהיינו אזורים- היו בתי דין לפי אזורים).

*הערה לגבי בי"ד של "פלך": ראו רדב"ז ; וח.ד.הלוי "דבר המשפט" ח"א עמ' ;25-24 בי"ד של פלך: קבוץ של עיירות.

ערוך השלחן (אפשטיין); מבדיל בצורך שבבי"ד זה בין תקופת הבית ראשון שבכל עיר ישב שבט אחד אז לא היה צריך בי"ד לפלך לבין תקופת בית שני שהיו ערים מעורבות אז לכל אזור – פלך- מינו בי"ד לשבט. ערוך השולחן אומר שפעם בבית ראשון כל שבט ישב בבית שלו, נחלת בנימין, נחלת ראובן, נחלת אשר ולכן לא היה צריך בית דין עירוני כי מקימים אותו כשיש אנשים מעורבים.

הסבר: מה לומדים מהמילה בשעריך- הגמרא אומרת שבשעריך זה אומר שיש גם פלך. יש לנו בתי דין עירוניים, בתי דין אזוריים ובתי דין שבטיים. ממנה אותם הסנהדרין.

מתפקידי הסנהדרין הגדולה בין היתר גם מינוי סנהדרין קטנה לשבטים:

משנה מסכת סנהדרין פרק א, ה: "אֵין דָנִין לֹא אֶת הַשֵבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶקֶר וְלֹא אֶת כֹהֵן גָדוֹל, אֶלָא עַל פִי בֵית דִין שֶל שִבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשות, אֶלָא עַל פִי בֵית דִין שֶל שִבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, אֶלָא עַל פִי בֵית דִין שֶל שִבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִין סַנְהֶדְרָיות לַשְבָטִים, אֶלָא עַל פִי בֵית דִין שֶל שִבְעִים וְאֶחָד".

* תפקיד הסנהדרין הקטנה של 23 לדון דיני נפשות. (רמב"ם סנהדרין פרק יא): (הלכה א ומשנה סנהדרין א): "מה בין דיני ממונות לדיני נפשות: דיני ממונות, בשלושה; דיני נפשות, בעשרים ושלושה".

***האם בי"ד של שלושה צריכה מינוי מהסנהדרין הגדולה? זו מחלוקת- יש סוברים שלא צריך מינוי מטעם סנהדרין של 71 ויש סוברים שצריך.(ר"י פרלא , לרס"ג ח"ג פרשה א).

סוגי הסנהדרין ומקורן:

משנה מסכת סנהדרין פרק א, ו: סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶל שִבְעִים וְאֶחָד, וקְטַנה שֶל עֶשְרִים ושְלשָה. ומִנַיִן לַגְדוֹלָה שֶהִיא שֶל שִבְעִים וְאֶחָד, שֶנֶאֱמַר (במדבר יא) אֶסְפָה לִי שִבְעִים אִיש מִזִקְנֵי יִשְרָאֵל, ומשֶה עַל גַבֵיהֶן, הֲרֵי שִבְעִים וְאֶחָד...ומִניִן לַקְטַנָה שֶהִיא שֶל עֶשְרִים ושְלשָה, שֶנֶאֱמַר (שם לה) וְשָפְטו הָעֵדָה וְהִצִילו הָעֵדָה, עֵדָה שוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְרִים. ומִניִן לָעֵדָה שֶהִיא עֲשָרָה, שֶנֶאֱמַר (שם יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹאת, יָצְאו יְהוֹשֺעַ וְכָלֵב. ומנַיִן לְהָבִיא עוֹד שְלשָה, מִמשְמַע שֶנאֱמַר (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִים לְרָעוֹת, שוֹמֵעַ אֲנִי שֶאֶהְיֶה עִמָהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵן לָמה נֶאֱמַר (שם) אַחֲרֵי רַבִים לְהַטוֹת, לֹא כְהַטיָתְ ך לְטוֹבָה הַטיָתְ ך לְרָעָה. הַטָיָתְ ך לְטוֹבָה עַל פִי אֶחָד, הַטָיָתְ ך לְרָעָה עַל פִי שְנַיִם, וְאֵין בֵית דִין שָקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְרִים ושְלשָה. וְכַמָה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְרִים. רַבִי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְלשִים, כְנֶגֶד שָרֵי עֲשָרוֹת:

*הערה: [ההלכה היא שבכל עיר שיש בה 120 ממנים סנהדרין קטנה].

הסבר: סנהדרין גדולה- הייתה של 71 וקטנה של 23 למה? יש 70 איש ועליהן משה רבינו ולכן 71. לאחר שמשה רבינו נפטר יש לנו את בית הדין הגדול שהוא הסמכות.

"ומִניִן לַקְטַנָה שֶהִיא שֶל עֶשְרִים ושְלשָה, שֶנֶאֱמַר (שם לה) וְשָפְטו הָעֵדָה וְהִצִילו הָעֵדָה, עֵדָה שוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶלֶת"-כאשר אתה דן דיני נפשות- להרוג- אתה צריך להפעיל שיקול דעת, משא ומתן, לכן צריך שיהיו שתי עדות. מה זה עדה? עדה= 10 אנשים. שהם יהיו חלק מזכים וחלק מחייבים. אך 10 מול 10 יכולים גם להיות תיקו ולכן כך הגיעו לבית דן של 23.

בית הדין הגדול הסנהדרין היה דן בדברים גדולים (הריגה, אונס , נשיא שחטא וכו') והוא גם היה יושב כבית דין לערעורים. היה אפשר לערער אצלם בדברים גדולים לדוגמא רצח. נפשות- היו באים לסנהדרין קטנה (שדנה בכל דיני ממונות ודיני נפשות)= 23. 2 דיינים לא יכולים לדון בדיני נפשות. לפי חכמים צריך 120 אנשים כדי למנות סנהדרין ואילו רבי נחמיה חולק ואומר שנדרש 230 איש. אך אנו הולכים לפי דברי חכמים.

* לסיכום: המצווה מן התורה היא למנות ארבעה סוגי בתי דין :

א. סנהדרין גדולה והוא בית דין לכל ישראל (הרכב של 71 דיינים).

ב. בתי דין אזוריים בכל פלך ופלך .

ג. בתי דין בכל עיר ועיר (120 אנשים ומעלה= בי"ד עירוני בהרכב של 23, פחות מ-120 איש= הרכב של 3). *ראו רמב"ם סנהדרין פרק א (ד): עיר שאין בה מאה ועשרים מעמידין בה שלשה דיינים שאין בית דין פחות משלשה כדי שיהא בהן רוב ומיעוט אם היתה ביניהן מחלוקת בדין מן הדינין:

ד. בתי דין לכל שבט ושבט.

סמכותו של בית הדין הקונסטיטוציוני- החוקתי:

1. לעניין כפיה של אחד הצדדים להתדיין בפני בי"ד של השבט- כופה את האדם לדון אצלו.

2. לפסוק בכל ספקות שיתעוררו בפני בתי דין של הערים. דהיינו הלכו לבית הדין העירוני ולא ידעו מה הדין שואלים את בית הדין השבטי החוקתי מה הדין אצלכם.

3. לתקן תקנות ולגזור גזירות על בני השבט.

בתי הדין בתקופת ימי הבית השני עד החורבן-

1. סנהדרין גדולה של 71 (ביניהם נשיא ואב בית דין)

2. סנהדרין קטנה של 23 [גולאק- אומר בתוכה היה מופלא בי"ד- מופלא בית דין היה לו תפקיד- הוא היה מייצג את בית הדין בפני בית הדין הגדול והוא היה מוביל את השאלות והוא גם היה אב בית הדין)(הוריות ד)-המומחה].

3. בית דין של שלושה.

*חשוב לדעת המצווה מהתורה היא למנות 4 בתי דין –סנהדרין גדולה לכלל ישראל של 71, עיר 23 או 3 לפי כמות האנשים, שבט, פלך- בי"ד אזוריים.

תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל ז, א): א"ר יוסי בראשונה לא היה מחלוקת בישראל ב"ד של שבעים וא' שהיו בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ישראל (בעיירות= כי בכל עיר שהיו מעל 120 הייתה סנהדרין קטנה) ושני בתי דינין של ג' (3) היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל נצרך אחד מהן הלכה הולך אצל ב"ד שבעירו (בירושלים היו 2 בתי דין של 23 ופה אנו רואים שהיו גם שני בתי דין של 3- כי אז היו שני שבטים שבט יהודה ושבט בנימין) אין ב"ד בעירו הולך לב"ד הסמוך לעירו אם שמעו (אם קיבלו את הדין) אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהן באין לב"ד שבהר הבית (אם יש שאלה ולא יודע איך לפסוק הולכים לבית הדין בירושלים) אם שמעו אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהן באין לבית דין שבחיל אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית אע"פ שהוא שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה (דהיינו בית דין היה תמיד יושב בהרכב של 23) נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אינו יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה ושם היו יושבין מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים בשבתות וימים טובים לא היו נכנסין אלא לבית המדרש שבהר הבית (היו מתכנסים בהר הבית גם בשבתות וגם בימים טובים) נשאלה שאלה אם שמעו אמרו להם אם לאו עומדין למנין אם רבו מטמאין טימאו רבי מטהרין טיהרו ומשם הלכה רווחת בישראל....- הסבר: היה בית דין של 71 בלשכת הגזית בבית המקדש. היו למעשה בית מדרש ששם היו לומדים תורה. והשאלה באמת אם אותו מופלא שהזכרנו בגולק היה הולך לבית הדין הגדול בלשכת הגזית או כל בית דין היה הולך לשם- מה שקורה היום בפועל הוא שכשאנו מדברים על ערעור אז בית הדין שולח את בעל הדין לבית הדין הגדול בירושלים שהיה יושב כבית דין בשלושה. עד כה דיברנו על המקור של סנהדרין קטנה וגדולה. כעת נדבר על המקור של בי"ד של שלושה.

בי"ד של שלושה:

משנה סנהדרין פרק א (א) דִינֵ י מָמוֹנוֹת, בִשְלשָה.

* תלמוד בבלי סנהדרין דף ג ע"ב : אומר ר' יאשיה (שמות כ"ב ז',ח')-שלשה מנלן דתנו רבנן ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן שנים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה

* רש"י סנהדרין דף ב ע"ב: ונקרב בעל הבית אל האלהים – מדכתב בפרשה אלהים שלשה זימני (פעמים), נפקא לן (אנו למדים) דבעינן (שצריך) שלשה.

*תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ב ע"ב : תנא מה הן דיני ממונות גזילות וחבלות אבל הודאות והלואות לא. ולמאי אילימא דלא בעינן שלשה והאמר רבי אבהו שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין אלא דלא בעינן מומחין ....ובדין הוא דליבעי (שתהיה חובה) נמי (שיהיו) מומחין. והאי דלא בענין (והסיבה שאין חובה שיהיו) מומחין, משום דרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, אלא משום יושבי קרנות (צריך שיהיו שלושה דיינים). אטו (האם) בתלתא (בשלושה) מי לא הוו יושבי קרנות? (תשובה: בשלושה) אי אפשר דלית בהו (שלא יהיה ביניהם) חד דגמיר (שלמד הלכות). הסבר: למה צריך שלושה? מן התורה= 3 פעמים אלוהים. אבל השלושה האלה הם גם צריכים להיות ממונים על ידי סנהדרין הגדולה. סנהדרין מונתה על ידי משה (סמיכה). מה קורה? צריך לחפש 3 שהם מומחים וסמוכים. אדם בא ואומר אני אתן לך הלוואה של 100 שקל ואחר כך אצטרך לחפש 3 בתי דין שיהיו מומחים (כי צריך 3 שהם "אלוהים") זה מסבך אותו. אז באו חז"ל והקלו- אמרו שכדי שבאמת לא תהא בעיה למצוא מומחים ואדם לא יסתבך, ולא נצטרך לנעול דלת בפני לווים, אז כדי שיוכלו לקבל הלוואות נקל ונגיד שבהודאות והלוואות לא נצטרך שהם יהיו מומחים. למה אמרו 3? לאו דווקא מפני האלוהים, אלא משום שצריך שלושה שיודעים תורה. אומרים בשלושה לא יכול להיות אחד לפחות שהוא לא גמיר. מבין השלושה צריך שיהא אחד לפחות שיודע דין תורה- גמיר.

*רש"י סנהדרין דף ב ע"ב מפרש: מומחין – סמוכין, ונטלו רשות מנשיא לדון- רש"י אומר מומחים. והמומחים לא יהיו סתם מומחים כמו שמאי מקרקעין או משפטן או דוקטורנט אלא על אדם שיש לו סמיכה ורשות לדון שקיבל אותה מהנשיא.

· סיכום כללי- מערכת השיפוט א. בזמן המקרא הייתה של שופטים, שבטים ומשה רבנו. בזמן המקרה מוצאים שמשה רבנו ישב ודן- יודעים שהמצווה במקרא הייתה למנות לכל שבט, לכל פלך, לכל מקום, לא ברור לנו מה היה שם אך הייתה היררכיה. בנעלי משה רבינו נכנס בית הדין הגדול שכלל 71 דיינים. ב. בתקופת בית 2- ישבו הסנהדרין. הסנהדרין של בית הדין הגדול המתפרש על כל הערים שכלל 71 דיינים שהיו סמוכים, בית הדין שכלל 23 דיינים שהיו בו גם סמוכים (סמוכים= סמכות חוקתית לדון, אתה שואב את הסמכות שלך על פי אותה סמיכה), מקום שלא ניתן למנות 23 אז ממנים בית דין של 3 דיינים (כשאין 120 איש).

סמיכה- סמיכת דיינים

*המצוה מן התורה היא למנות דיינים סמוכין. ["ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני דיוטות" (גיטין פח)].- מי ישים? הגמרא במסכת גיטין אומרת לפניהם ולא לפני הדיוטות- לפני דיינים שהם מומחים לא כזה שיש לו דוקטורט אלא כזה שהוא סמוך.

*הדיינים מכונים בתורה "אלהים" ושלוש פעמים נזכרת המילה אלוהים בתורה (שמות כ"ב ז-ח): אלוהים זו לשון גדולה ורבנות.

*"וְנִקְרַב בַעַל הַבַיִת אֶל הָאלהים אִם לֹא שָלַח יָדוֹ בִמְלֶאכֶת רֵעֵהו"

*"אֲשֶר יֹאמַר כִי הוא זֶה עַד ה אָלהים יָבֹא דְבַר שְנֵיהֶם אֲשֶר יַרְשִיעֺן אלהים יְשַלֵם שְנַיִם לְרֵעֵהו".

*רש"י (סנהדרין ג ע"ב): אלוהים –לשון גדולה ורבנות: ראה נתתיך אלוהים לפרעה

*רש"י (סנהדרין דף ב ע"ב) מפרש: מומחין – סמוכין. מה פירושה של הסמיכה הזו? לפי רש"י הסמוך הזה נלמד מאלוהים 3 פעמים יש אלוהים- האלוהות הזו נובעת מהתורה בכתב ובעל פה. מה זה מומחים? סמוכים.

*רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ה (ח): דיני קנסות כגון גזילות וחבלות ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה והאונס והמפתה וכיוצא בהן אין דנין אותם אלא שלשה מומחים, והם הסמוכין בארץ ישראל. – למדנו שבהודאות והלוואות (דיני הממונות הקלים) צריך 3 דיינים אך לא צריך שיהיו מומחים כדי לא לנעול דלת בפני לווים אך לשאר הדברים צריך שיהא מומחה, סמוך. לכן כיום אין לנו סמוכים, השולחן ערוך אומר שאומנם דנים בהלוואות ובהודאות אך בשאר הדברים שצריכים סמוכים אין לנו סמוכים.

על הסמיכה- רמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ד)

(א) אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך. ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו (דהיינו משה רבנו שם את ידו על ראשו של יהושע ואמר לו אתה סמוך). וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם. (הפירוש הוא שהסנהדרין הגדולה של 71 שמונו על ידי משה. משה סמך אותם והם מוסמכים לסמוך הלאה).

(ב) וכיצד היא הסמיכה לדורות? לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות. כיצד הסמיכה? לא שיסמכו ידיהם על ראש הזקן אלא שיקראו לו רבי. אומרים אתה סמוך קרי יש לך רשות לדון אפילו בדיני קנסות, אתה, הדיין, רשאי לחייב בקנס.

(ג) ואין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה והוא שיהיה האחד מהן סמוך מפי אחרים כמו שביארנו.

*מי הדיין שראוי להקרא אלוהים: (ד) אין קרוי אלהים אלא בית דין שנסמך בארץ ישראל בלבד. והם האנשים החכמים הראויין לדון שבדקו אותן בית דין של ארץ ישראל ומינו אותם וסמכו אותן: (בחו"ל אי אפשר לסמוך. איזה בית דין יכול להאציל סמכות? רק בית דין הגדול בארץ ישראל ולפחות 3 מתוכם).

(ה) בראשונה היה כל מי שנסמך סומך לתלמידיו וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו אבל שאר החבורה יש לכל אחד מהם לסמוך ברשות הנשיא והוא שיהיו שנים עמו שאין סמיכה פחות משלשה:

)ו) אין סומכין זקנים בחוצה לארץ.

(ז) יש לסומכין לסמוך אפילו מאה בפעם אחת ודוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד- דהיינו יכול לעשות טקס ולהגיד לו אתה סמוך.

(ח) ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים. והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. כיצד? חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות – דהיינו יכולים להגביל את הסמכות שלו.

לסיכום: הסמיכה= מתוך הסנהדרין היו צריכים 3. כדי לחלוק כבוד לנשיא ולאב בית הדין היו אומרים להם שהולכים לסמוך את הדיין- הם יהיו חלק מהשלושה שסומכים. פעם משה רבינו היה שם את היד וכך היה סומך את הדיין, כיום זה אב בית הדין, הנשיא ועוד אחד שסומכים (ע"י כך שאומרים קוראים לך "רבי")- למה 3? כי סומכים את הדיינים לדון גם בקנסות ובחובות.

לסיכום בהתחלה ההלכה הייתה- כל אחד היה יכול לסמוך- גם יחיד יכל לסמוך אחרים (אם הוא מוסמך הוא יכול לסמוך את האחרים- שם יד על הראש וכך מסמיך) אך הייתה תקנה שתיקנה וקבעה שצריך לחלוק כבוד ולקבל רשות מהנשיא ומאב בית הדין וכן צריך 3 כדי לסמוך (היו מסמיכים על ידי אמירה "אתה רב"). תקנה זו בוטלה ועל פי ההלכה- אחד יכול לסמוך את השאר (כמו שמשה סמך את יהושוע). כמו כן ניתן להגביל את הסמכות של הדיין.

סמיכה בזמן הזה לדעת הרמב"ם:

: (יא) הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה? כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן. דהיינו- בתקופת בית שני, לפני 40 שנה, לפני החורבן, הפסיקו לדון בדיני נפשות. הרומאים באו ואמרו אנו רואים שהיהודים פועלים בארץ ישראל ואנו רוצים להפעיל סמכות עליהם לכן נבטל את הסמיכה. מה זה אומר? לא תוכל להפעיל בית דין של 23 וגם לא בית דין של שלושה. הם גזרו גזירות.

(יב) בית דין שנסמכו בארץ ישראל ויצאו חוצה לארץ הרי הם דנים דיני קנסות בחוצה לארץ כדרך שדנים בארץ שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ והוא שיהיו סמוכים:

לאחר שגלתה סנהדרין מלשכת הגזית :

סנהדרין דף יג ע"ב יד ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא ... בטלו דיני קנסות מישראל. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך –

יהרג, וכל הנסמך – יהרג, ועיר שסומכין בה – תיחרב, ותחומין שסומכין בהן – יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך

שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? – אמר להן: הריני

מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה"- הסבר: דיני קנסות מי שצריך לדון בהם הוא סמוך. כל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג- הם אמרו כל מי שסומך וכל מי שנסמך אני הורג אותו. מה שהרומאים עושים זה שהם מבטלים את דין תורה לגמרי מישראל, את מערכת השיפוט לחלוטין- בתקופת בית 2 לקראת החורבן. כשהייתה את הגזירה הזו סנהדרין גולה. לוקחים את סנהדרין מירושלים והולכים ליבנה. ומיבנה סנהדרין הולכת לאושא- לקריות. מאושא לציפורי. מציפורי לטבריה.... ככה המשיכו הרבה זמן. לאט לאט יש בעיה אין סומכים, אסור לסמוך, סכנת נפשות. ראה רבי יהודה בן בבא שבגזירה של הרומאים לא יהיו לנו סנהדרין סמוכים, לא בית דין של 23 שדן בדיני נפשות והסמכות שלו בכל עיר ובכל שבט וגם לא יהיו 3 סמוכים, אם כך היה אפשר לדבר רק על הודאות והלוואות (משכנתא). מה עם הבעיות האחרות של ישראל מה נעשה איתם? רבי יהודה בן בבא סמך חמישה זקנים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. יש כאלו שאומרים שגם רבי נחמיה. כיוון שהכירו בהם כסמוכים אז הייתה מלשינות על הסמיכה. האם הוא יכול לסמוך? כן סמכותו כמו משה רבנו לסמוך. כשהייתה את המלשינות אמר להם יהודה בן בבא לזקנים הסמוכים רוצו הימלטו. אמרו לו הסמוכים בוא גם אתה- אמר להם יהודה בן בבא זה לא יעזור אני מוטל לפניהם כמו אבן שאין לה הופכין. הרגו אותו. היה פעם בצפת רב שניסה לסמוך את הרבי יוסף קארו אבל הרב מירושלים חלק עליו עד שהוא היה צריך לברוח מהארץ. הרמב"ם אומר שיש פולמוס הסמיכה- היה ניסיון סמיכה בישראל אך לא ניכנס לזה.

מינוי דיינים בבבל: על ידי קבלת רשות (סמיכה) מראש הגולה.

(יד) וכל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו רשות לדון בכל העולם אע"פ שלא רצו בעלי דינין בין בארץ בין בחוצה לארץ אע"פ שאינו דן דיני קנסות וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו בית דין שבארץ ישראל רשות לדון

יש לו רשות לדון בכל ארץ ישראל ובעיירות העומדות על הגבולים אע"פ שלא רצו בעלי דינין אבל בחוצה לארץ אין רשותן מועלת לו לכוף את בעלי דינין אע"פ שיש לו לדון דיני קנסות בחוצה לארץ אינו דן אלא למי שרוצה לדון אצלו אבל לכוף את בעלי דינין ולדון להם אין לו רשות עד שיטול רשות מראש גלות: הסבר: הרשות הכפייתית של הדיין- אם הוא נסמך בארץ ישראל אז הוא יכול לפרוש את סמכותו בכל מקום בעולם. הסמיכה התבצעה רק בישראל. מה קורה בגלות? אין לנו סמוכים בחוץ לארץ. בבית שני הייתה תפוצה היו אנשים שחיו בגולה. עליהם לא היה נשיא, היה ריש גלותה- ראש הגלות. מי שרוצה לקבל סמכות היה צריך לקבל רשות מראש הגלות. בחו"ל מקבלים רשות לדון.

רשות מראש הגלות פוטרת את הדיין שטעה בדין מלשלם

מסכת סנהדרין ה ע"א : אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא (מלשלם) לישקול (יקח) רשותא (רשות) מבי ריש גלותא. וכן אמר שמואל לשקול רשותא מבי ריש גלותא. פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם (מהני) ומהכא להתם (נמי) מהני דהכא שבט והתם מחוקק כדתניא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ...מאי רשותא ? כי יב ששות רבה בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל, יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר. דיין שהוא מוסמך, סמוך, אז יש לו חסינות אם הוא טועה. מה קורה בגולה? מבקשים רשות מראש הגולה. לראש הגולה הייתה סמכות למנות דיינים גם בחו"ל ולתת להם פטור גם מתביעת נזיקין (חסינות). הרשות הזו היא כמו סמיכה. אומר- לקחתי רשות מרבי חייא וכו' ושתי שורות אחרונות במצגת- אמר לרבי חייא... יורא יורא ידין ידין...- ז"א למה ראש הגלות היה אומר יורא יורא ידין ידין? ככה היו עושים סמיכה. כאשר אומר יורא יורא ידין ידין.... אז הוא סומך את הדיין באופן כזה שאם הדיין יטעה הוא לא יהיה חשוף בתביעת נזיקין כי בדרך הסמכה זו נתתי לו חסינות מתביעת נזיקין בשיפוט. אם הוא קיבל רשות מראש הגלות אז הוא מוסמך. אם לא קיבל רשות אז הוא חשוף. אם הוא נסמך בישראל אז הוא לא צריך לקבל רשות מראש הגלות. הרשות של ראש הגלות (יורא יורא ידין ידין) היא בהחלט לא אותה סמיכה כמו בישראל, היא מעין סמיכה, אך עדין הוא פגום כי אין לנו סמיכה היום. בחו"ל- צריך לקבל רשות מראש הגלות.

מהי סמיכה? דיברנו על דיין מומחה, סמוך של סנהדרין גדולה, סנהדרין של 23 או של 3- זה אומר שיש מסורת ממשה רבינו ועד אותו רגע. המסורת הזו נפסקה, אין כיום דיין מומחה, סמוך. כדי להבין את שרשרת הסמיכה דיברנו על כל האמור לעיל.

· בזמן הזה שאין לנו סמוכין: מצוות המינוי של בתי דין היא מדרבנן. קרי, אם אין לנו סמוכים אז המצווה של
למנות שופטים ושוטרים בשעריך היא לא מהתורה אלא מדרבנן.

· מתקנת חכמים אנו עושים שליחותם של בי"ד הראשונים הסמוכים. קרי, איך אתה מחייב או מעשה על גט? שילחותיי הוא כעבדינה. שליחותיי הוא כעבדינה מה הפירוש? רבנן אמרו שכדי שלא תנהל דלת בפני לווים כדי שדין תורה חייב להתקיים אז אני עושה את שליחותי הקודמת. אנו נכנסים לתקופה שלאחר החורבן שהיו בתי דין סמוכים והיה איסור- "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם" דהיינו יהודי אסור לו ללכת לשום בית דין או ערכאה שלא דנה לפי דין תורה ואפילו אם מדובר בבית דין שדווקא ידון דין תורה. מתקנים תקנות ומנסים לעשות הכל כדי שהדין הזה יהיה מהותי וימשיך ללכת. מנחם אילון אמר שהדין העברי הוא גם לאומי אסור לך ללכת לערכאות של גויים, ערכאות לא של יהודים.

כיום אחרי הגלות יש לנו 3 הרכבים אחרים כדלהלן שהם לא סמוכים אך הם מוגבלים בדין קרי יכולים לדון בענייני הודאות והלוואות, עניינים קהילתיים, אך דברים מהתורה כמו דיני קנסות, גזילות וחבלות יש בעיה- לא מוסמכים לדון. יש 3 מוסדות שיפוטיים:

בתי דין לאחר החורבן:

1. בי"ד של הדיוטות

2. בי"ד של יחיד מומחה- המומחה הוא לא המומחה הסמוך שדיברנו עליו מקודם עוד מעט נדבר על זה.

3. בית דין של בוררין- זבל"א.

בי"ד של הדיוטות:

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

**אביי אשכחיה (ראה) לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי(כופה גט) אמר ליה והא אנן הדיוטות אנן (הסבר: אתה לא יכול לחייב גט/ לעשות/לכפות כי אתה לא סמוך). ותניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים. דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן (אנו עושים שליחותם) מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו (אם כן נעשה שליחותם גם בעניין גזלות וחבלות)?במילתא דשכיחא. במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו (הסבר: כדי לקיים חיים תקינים של יהודים בעולם אני חייב שתהא ערכאה תורנית של בית דין שיוכל לדון בסכסוכים ולכן כעת מקימים בית דין של הדיוטות, של 3 שאינם סמוכים) : [בבלי גיטין דף פח ע"ב]. הסבר: רבי טרפון אומר שאסור ללכת לדון אצל גויים צריך לעשות מערכות שיפוטיות. כדי לקבל תוקף של מערכת שיפוטית צריך דין תורה ותוקף חוקתי של המדינה (תמיד צריך את שניהם). המשפט הוא דתי ולאומי. דתי מבחינת התוכן שלו ולאומי מבחינת עם ישראל. שומר על המסגרת של דין תורה כדי לשמור את המסגרת אין סמיכה אבל יש אילוצים ובמסגרת זו אנו מקלים. בגלות היו מקבלים אוטונומיה שיפוטית בכל מדינה. האוטונומיה השיפוטית הכירה בכך שלבתי דין אלו יש סמכות לדון ולאכוף את פסקיהם. האוטונומיה השיפוטית נועדה לא לדין תורה אלא כדי שנוכל להוציא לפועל את השוטרים, את ההוצאה לפועל, כי היכולת השיפוטית של בית דין שיפוטי בלי שיניים לא שווה שום דבר ולכן לכל מקום שהלכו ניסו לקבל איזושהי יכולת שלבית הדין הדתי של הקהילה תהא סמכות עקיפה של פסק הדין שלו אך הוא היה דן כמובן בדין תורה. לכן עשו שמיניות באוויר כדי להקל בעניין הזה שתמיד יהודי יבוא לבית דין שדנים בו לפי דין תורה ולא לפני ערכאות של גויים. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, לפניהם ולא לפני הדיוטות- יש 2 פירושים למילה "לפניהם" כפי שהזכרנו לעיל. נראה כי הדיוט זה אחד שלא סמוך וגם אחד שלא יודע דין תורה. למה אומרים שהדיוט זה גם אחד שלא יודע דין תורה? כי אנחנו רוצים לשמור על הלאומיות, על כך שדין תורה יעשה בעם ישראל (רק דין עברי!). דהיינו, יש להופיע רק בפני ערכאה של דין תורה. אם תשאל בבחינה שאלה מאיפה זה נובע (החובה להופיע רק בפני ערכאה של דין תורה)? מכוח המשפט ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

*רש"י מסביר:*הדיוטות אנן – שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בחו"ל..:שליחותייהו – דבני א"י: קעבדינן – הם נתנו לנו רשות:

* הסבר אחר: הדיוט – שאיננו בקי בדין תורה. [לא גמיר, לא סביר]. הדיוט= שהוא לא סמוך ולא יודע דין תורה (לא גמיר= לא למד, לא יודע דין תורה, לדוג' לא יודע חלקים משולחן ערוך, לא מכיר אפילו את הכרך. לא סביר= לא רק שהוא לא יודע דין תורה אלא גם אין לו סמיכה במסורת. סביר זה אחד שיודע לדמות מילתא למילתא, קרי להבין למה ההלכה התכוונה בכל מקום, להיות חריף מאוד- הדיוט לא חריף ולא יודע מילתא במילתא).

עו"ד נועם קוריס - נ. קוריס ושות' עורכי דין

נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים טל'-077-7060058 פקס' 077-7060059

יום שני, 12 בספטמבר 2016

משפט עברי -סקירה של סוגי מערכות השיפוט- עו"ד נועם קוריס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה