על חוק הדיינים תשט"ו- 1955- עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
אי תלותם של דיינים.
סעיף 12 "אין על דיין מרות בענייני שפיטה זולת מרותו של הדין לפיו הוא דן".
סעיף 27 (א) "השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, לרבות קביעת אגרות שישולמו בבתי דין רבניים; השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובהתייעצות עם חבר דייני בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל, רשאי לקבוע בתקנות –
(1) את סדרי הדין בבתי הדין הרבניים;
(2) את סדרי ייצוגם של בעלי דין לפני בתי דין רבניים על ידי מי שאינו עורך דין;
(4) את הסמכויות המינהליות של ראשי אבות בית דין.
(ב) תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת".
מועצת הרבנות הראשית משמעותה כמו בחוק הרבנות הראשית לישראל- המשמעות החוקית שלה.
סעיף 27- יש שם כמה תיקונים בתיקון תשס"ד, תוקן גם בתשע"ג והיו מספר תיקונים של הסעיף הזה. לענייננו- ממילא אנו רואים שזה לא חל כרגע לכאורה על תקנות תשנ"ג אך התכנסה ועדה בראשות הרב עמר וישבה לתקן תקנות לפי חוק זה. כעת זה מופיע בחקיקה ראשית וממילא תקנות דיון נוספות שיותקנו יהיה להם כבר עיגון חקיקתי בחוק הדיינים. עד לתיקון החקיקתי הזה ראינו בפסיקת ועד ועדת הספרדים שלא היה בחקיקה, שם אמרו שאלו עניינים פנימיים של בית הדין הרבני ולכן כל עוד זה עניין פנימי לא ניתן לומר להם לפרסם את זה ברשומות. אחרי תיקון זה- מתקופתו של הרב עמר- התקנות יתוקנו מכוח חוק, דהיינו יהיה לתקנות אלו את הכובע החקיקתי של מדינת ישראל.
· כדי להבין את דרכו של המשפט העברי יש שתי עקרונות על פי איילון- עקרון 1- המשפט העברי הוא משפט חי ונוהג ושימושי. עקרון 2- הוא ההתפתחות של העקרון הראשון "התפתחותו מתמדת ובלתי פוסקת". המשפט העברי חי ושימושי משום שהוא א. דתי. ב. לאומי. היום מישהו מחדש הלכה. דהיינו ניתן לראות פה שני טעמים אחד דתי שני לאומי- אנו מדברים כאן על משפט שלא היה רק בעבר בזמן המקרא אלא הוא חי ונושם כיום בעולמנו בעולם היהודי. הוא נוהג, הוא חי, הוא שימושי. לדוגמא פס"ד של הרב שטסמן שפורט לעיל- הוא שימושי כי הוא דתי ולאומי. העקרון שלו הוא דתי. ענייני נישואין גירושין וכולי אלו עניינים שחלים כל הזמן לא אבד עליהם הכלח. כשאנו מדברים שהוא חי, דתי, אז הכוונה היא העם הדתי, העם היהודי הישראלי, הלאום הוא חי את החיים האלה- הישראלים היהודיים. הוא מקיף אותו מכל וכל הוא מתקן לעצמו תקנות לא מדבר רק על סכסוכי ממונות אלא על כל העניינים והנושאים היהודיים. זה נאמר בפרשת משפטים בספר שמות- "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"- מה זה תשים לפניהם? לפני מי? גם לפני התלמידים- מהילדות ועד הזקנה- ילד בגין 3 גם יכול כבר להתחיל ללמוד- ז"א עוסקים בדיני תפילה, בבבא קמא (עוסק גם בדיני ממונות), בבא בתרא, בבא מציעא (עוסק גם בדיני מציעא, בדיני ממונות), סנהדרין, יושב בבית המדרש ועוסק בכך הלומד גם אם הוא לא משפטן וגם אם הוא לא עורך דין. כל המשפטים האלו בקודקס הזה, במקורות שלו, חי נושם, קיים ופעיל. הוא מעסיק כל היום- מהילדות ועד הזקנה.
השופט מנחם אילון אומר- כל התפתחותו הוא יצירתם של בני העם העברי בכך שונה המשפט העברי מן המערכות המשפטיות הדתיות האחרות כגון המשפט מוסלמי שלא נוצרו והתפתחו על ידי בני האומה האחת בלבד. העם היהודי לכל תפוצותיו ראה את המשפט העברי כמשפטו הלאומי כחלק מהותי ועיקרי מענייני תרבותו כאומה-המשפט הוא לאומי. העם הישראלי והיהודי לכל תפוצותיו ראה את המשפט העברי כמשפטו הלאומי כחלק מהותי ועיקרי מענייני תרבותו כאומה, ז"א המשפט הזה גם כשגולים לחו"ל, לישראל, ומתפזרים בארבע קצוות תבל שומרים על המשפט הלאומי הזה. איך שומרים? 1. דתי: רש"י : "אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נא' אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם": אומר רש"י- אשר תשים לפניהם- מה זה לפניהם? אתה תלמד את התורה והמסורת לכל אחד ואחד. 2. דתי לאומי: תלמוד בבלי גיטין פח: לפניהם - ולא לפני עו"א ואפי' ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומיקר את שם האלילים להשביחם (להחשיבם) שנא' (דברים לב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם" : במסכת גיטין כתוב עובדים לפניהם ולא לפני עובדי אלילים-האיסור הדתי הלאומי אומר שכאשר יש ליהודי איזושהי שאלה, דיון משפטי, טענה או סכסוך מול שכנו הוא לא יביא את המשפט לפני בתי משפט האחרים בכל מדינה שבה הוא נמצא אלא יביא אותה רק לדין תורה. הגזרה הזו היא אבן יסוד בדין תורה, היא מביאה אותנו למספר דברים שאנו נראה בהמשך עד כדי אבסורדים לכאורה. דהיינו האם אנו כדי לקדם את דין התורה נמנה דיינים שהם לא משפטנים? נראה מהי ההגדרה. כדי לשמור על המסגרת הלאומית- "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם": פסוק זה מתפרש המון לכל מיני יסודות יסוד 1 (דתי)- כולם צריכים לדעת הכל- הרב צריך ללמד את התלמיד שלו גם 400 פעם הכל, עד שיבין את כל התורה. גם דיני ממונות, נזיקין, אורח חיים וכו' עד שידע הכל. יסוד 2 (דתי לאומי)- תשים לפניהם- תביא אותם לפניהם לפני דין תורה- לפני מי שדן בדין תורה. גם אם היהודי יהיה שופט בבית הלורדים אתה לא תביא לו את הדין רק בגלל שהוא יהודי אלא תביא את הדין רק לפי דין תורה.
מעמד אישי- לדוגמא- בענייני משפחה בית המשפט הוא מערכת חילונית אך דן לפי הדין האישי החל באבן העזר (חלק בשולחן ערוך).
אנו נצטרך להגדיר מהו דין תורה- זוהי הגדרה מאוד חשובה כדי להבין את הדין הלאומי. כדי לשמור את הדין הלאומי צריך להגדיר כדי שלא יהיו סטיות. ז"א הדין ישאר במסגרת של דין תורה, ישאר בדין הדתי. אם אדם לא מקיים את המסגרת הדתית הזו האם יכול לדון במסגרת הזו של דין תורה? נראה בהמשך.
בי"ד של הדיוטות: הדיוטות- יהודי שלא למד הלכה אינו רב מוסמך- עתה הוא נקרא בי"ד של הדיוטות. בית דין זה אמור לדון דין תורה- איך ידון דין תורה? יבוא אדם שמתפלל בבית כנסת, הוא צדיק אך אף פעם לא פתח את הקודקס, את שולחן ערוך, הולך עם שטריימל בשבת, דתי למהדרין, נותן צדקה, לומד מדרשים אך אף פעם לא פתח שולחן ערוך, הוא אפילו לא יודע איפה זה, אך הוא יושב ודן כי החליטו להקים בית דין- ולכן הוא נקרא הדיוטות. האם הדיוטות אלו יכולים לכוף עליך גט?
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
* **"אביי אשכחיה (ראה) לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי (כופה גט) אמר ליה והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים. דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן (אנו עושים שליחותם) מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו (אם כן נעשה שליחותם גם בעניין גזלות וחבלות)? במילתא דשכיחא. במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו": [בבלי גיטין דף פח ע"ב]- פירוש- הדיין אינו סמוך. מה פירוש סמיכה? אמרנו שהתורה עוברת במסורת ממשה רבנו אז הדיין מקבל את הסמכות ממשה רבנו. אומר לו איך אתה כופה- איך אתה בית הדין האזורי בתל אביב אם אתה סמוך או לא אם יש לך מסורת או לא- אתה כופה עלי להגיע אליך מחו"ל? הכיצד? אני בכלל לא מקבל את המשפט שלך. איך אתה כופה עלי?
"כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים": כל בתי משפט שדנים דין תורה- ללכת לערכאות שלא דנות דין תורה זה איסור מן התורה (ערכאות של גויים אסור ללכת). אמרנו שרבי יוסף אומר אנן שליחותייהו קא עבדינן" אנו עושים שליחות של הדורות הראשונים לכאורה. "אהודאות והלואות" - אם כך נדון גם בגזרות וחבלות שלא דנים בהם היום. בית הדין שהוא מקיף את הכל- חושן משפט, אבן העזר, יורה דעה, אורח חיים- יכול לתקן תקנה שאם אתה פגעת למישהו ברכב אתה תשלם לו טוטאל לוס גם אם זו פגיעה של 20%- למה? כי הוא קונס אותך. הקנס הזה הוא חידוש. היום אם אתה לא סמוך ואין לך את המסורת ממשה רבנו אז אתה לא יכול לקנוס. אז איך אתה דן דיני ממונות? הוא אומר אין לי ברירה, אין לנו סמוכים ממשה רבנו עד היום, אך אם לא נדון דין תורה כשאין לנו סמוכים אז לא יתנו הלוואות. אם אנשים לא יוכלו לקחת משכנתא אז לא יוכלו לקנות דירה "יקח הלוואה מחברך ולא יחזיר" ולכן אנחנו חייבים לדון, אז אנו עושים שליחות של הדורות הראשונים (יש הנחה, חזקה שכדי שאנו נוכל להמשיך בדין הדתי והלאומי לצורכי חיי היומיום, לדברים מסוימים יש לנו סמכות אנחנו נוכל לדון בהם אפילו אם אנו הדיוטות ודברים מסויימים לא נוכל לדון. במילים אחרות: גזלות, קנסות שלהם צריך דיינים סמוכים, אין לנו היום סמיכה אז אנו לא יכולים לדון בהם. בתי הדין הרבניים לא ידונו בקנס. למשל שור תם שנגח ישלם חצי נזק לפי הבבא בבתרא/ בבא קמא- לא ידונו בזה כי אין סמכות. איך עוקפים את זה ודנים בזה לפי דין תורה- נדון בזה בהמשך. על כל פנים מדובר פה בזמנו בתקופה שלאחר החורבן- בתקופה ההיא אין יותר סמיכה ומה שדנים הוא בנושא של הודעות והלוואות- מה שחייבים לקיום אך לא דנים בערכאות של גויים כי זה אסור.
* רש"י מסביר:*"הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בחו"ל..:שליחותייהו - דבני א"י: קעבדינן - הם נתנו לנו רשות":
* הסבר אחר: הדיוט – שאיננו בקי בדין תורה. [לא גמיר, לא סביר].
לפי רש"י אין סמיכה בחו"ל. איך רש"י מפרש את המונח הדיוטות? אנו לא מומחים- מכיוון שאנו לא מומחים אז ממילא אנו לא יכולים לדון בהם. פה יש לנו עוד מושג שמאוד חשוב להמשך. יש שני מושגים: מושג אחד שנקרא מומחים ויש מושג שני שנקרא סמוך. מהו מומחה ומהו סמוך. יכול להיות אדם שהוא מומחה לדוגמא רופא. יש גם מומחה למשפט עברי. האם הוא סמוך? לא. האם יכול לדון? לפי רש"י אפילו שאתה מומחה אתה לא יכול להיות סמוך אם לא קיבלת את הסמיכה. אם הוא לא קיבל את הסמיכה אז אפילו שהוא מומחה הוא לא יכול להיות סמוך אלא מוגדר כהדיוטות.
*בעלי התוספות "לפניהם ולא לפני הדיוטות - ור"י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב"ק פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין... ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין": עניין המומחיות היא נפקא מינה, משליכה, נותנת הבדל ותוצאה לעניין עישוי- הכוונה היא לכפות. האם אתה צריך לעניין כפייה, עישוי, להיות מומחה לענייני משפחה לדוגמא או שאתה צריך להיות גם סמוך? בעלי התוספות אומר שכדי שהם יוכלו לכפות (לעשות) גט, מאסר וכו' הם צריכים להיות מומחים.
יש פה הבדל ומחלוקת בין הרש"י לבין בעלי התוספות כל אחד מהם נותן הגדרה אחרת להדיוטות.
הרש"י רק סמוך נקרא מומחה. ובעלי התוספות אומר: יש לי שתי הגדרות נוספות. אם הוא סמוך הוא יכול לכפות אך אם הוא מומחה יכול להיות שהוא גם כן יכול לכפות. דהיינו המחלוקת ביניהם הוא על המונח מומחה כי הסמוך בוודאי יכול לכפות. למה הסמוך יכול לכפות? מכוח משה רבנו יש לו סמכות דין תורה.
הרמב"ם בסנהדרין בפרק כו (ז)- "כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות. היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחילה אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו"- הרמב"ם מחזיר אותנו לעניין ערכאות. עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות). רשע אינו יכול להיות עד. המושג של הרמב"ם הוא חמור מאוד- הדן בדיני עכו"ם ובערכאות הוא לא רק כופר הוא גם נלחם נגד התורה. דהיינו לא משנה שהדיין בחו"ל או בית משפט עליון (Suprime court ), או בבית הלורדים הוא יהודי או חרדי עם ציציות- לא ניתן לדון אצלו כי מדובר בערכאות של גויים ואם אתה הולך אליהם אז הדין תורה שלך בטל/ פסול/ לא קיים/ לא חי/ לא לאומי.
* יש 2 מושגים דתי ולאומי. הדתי נחלק לשניים- אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות-
1. לפניהם : א. שכל ילד יודע את כל ההלכות. 2. לא לפני ערכאות 3. לא לפני הדיוטות.
נגמרה הסמיכה אין לנו דיינים סמוכים. מה זה סמוך האם הוא מומחה ? מה זה גביר וסביר? אנו נראה. כיוון שההלכה שימושית חיה ונושמת אז אם יבוא אדם מחו"ל ויגיד לא חל עלי כלל סמכות מדינת ישראל, לא חל עליי שום דין, לא רוצה לבוא לדין תורה- הרמב"ם אומר אחרי שתקבל היתר תלך לערכאות. זהו מושג שרומז לנו על כתב סירוב, על יכולת כפיה אבל על כל פנים צריך רשות ללכת לערכאות. לדוגמא האם אני יכול לתבוע חברה במדינת ישראל על פי דין תורה? או תביעה שיש לי נגד ראובן? לא. יגידו לי מאיפה הסמכות. אז מה עושים ? הולכים לבית דין תורה מבקשים רשות ואז תלך לערכאות. מתי תקבל את הרשות ומתי לא נדבר על זה. האם מי שנותן לך את הרשות צריך להיות בית דין? האם דיין אחד או שלושה דיינים? יש המון שאלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה