יום שבת, 15 ביוני 2019

גנב מהשכן טלוויזיה ומחשב וישב במאסר 9 חודשים

גנב מהשכן טלוויזיה ומחשב וישב במאסר 9 חודשים
בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' אליקים והשופטים ר' בש וא' פורת) בעפ"ג 37698-07-18 מיום 4.10.2018, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש אשר הושת על המבקש בגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (השופט הבכיר י' בכר) בת"פ 31644-09-17 מיום 4.6.2018.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

ביום 25.9.2017 הרשיע בית משפט השלום בעכו את המבקש על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 6.9.2017 ניסה המבקש לפרוץ לדירת שכנו (להלן: המתלונן), שהיה מאושפז בבית חולים באותה עת. לאחר שניסיון הפריצה כשל, רכש המבקש פטיש ואיזמל, פרץ את סורג חלון הדירה ונכנס אליה דרכו. לאחר שנכנס לדירה, נטל מתוכה המבקש מכשיר טלוויזיה, שלושה מכשירי מודם, מצלמה, מארז מחשב נייח וארבעה רמקולים שהיו בדירה, והעבירם לדירתו הממוקמת מעל לדירת המתלונן.

בגזר דינו בחן בית משפט השלום את מדיניות הענישה הנוהגת; את הפגיעה שחלה כתוצאה ממעשיו של המבקש בערכים החברתיים של הגנה על רכוש הציבור וביטחונו והגנה על קניין הפרט; ואת המלצות שירות המבחן להימנע מלגזור על המבקש מאסר בפועל משיקולי שיקום, ולהשית עליו מאסר מותנה ופיצוי למתלונן לצד התחייבות כספית, צו מבחן וצו של"צ.

בית המשפט קבע כי "אף אם ראוי לקבוע מתחם ענישה" הנע בין 4 חודשי עבודות שירות ל-22 חודשי מאסר בפועל, בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, הרי שיש לחרוג לקולא ממתחם זה בעניינו של הנאשם משיקולי שיקום ולקבל את המלצות שירות המבחן. זאת לאור המלצות שירות המבחן ומאחר שפגיעת המבקש בערכים החברתיים שצויינו לעיל הינה "ברף הנמוך"; מעשיו בוצעו כלפי אדם שיש לו היכרות מוקדמת עימו ועל רקע שימוש בסמים וטיפול פסיכיאטרי; המבקש הביע חרטה על מעשיו; והוא החל בהליך טיפולי ושינה את אורחות חייו.

לאור שיקולים אלו, גזר בית משפט השלום על המבקש 5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים לבל יבצע שוב עבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים; פיצוי למתלונן על סך 3,000 ש"ח; וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות, והטיל עליו צו מבחן למשך 12 חודשים.

המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. בערעורה טענה כי העונש שהוטל על המבקש אינו הולם את חומרת מעשיו, ועמדה על כך שששירות המבחן מצא כי המבקש הינו אדם "מוניפולטיבי". משכך, לשיטתה לא היה מקום לחרוג לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת כלפי העבירות אותן ביצע המבקש.

מנגד, המבקש טען כי בהתאם לקביעת בית משפט השלום, יש להעדיף בעניינו שיקולי שיקום ולהקל בעונשו. זאת, בטענה כי מעשיו אינם חמורים; ובציינו כי החל בהליך השיקום, במסגרתו שילם למתלונן את הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט השלום והחל לעבוד לפרנסתו.

בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שנגזר על המבקש "חריג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה", וכי אין הצדקה לחריגה זו.

בין היתר, נקבע כי בניגוד לעמדת בית משפט השלום, העובדה כי המבקש פרץ לדירת שכנו, אותו הכיר קודם לכן, היא "נסיבה מחמירה ולא מקלה"; וכי הפגיעה בערכים החברתיים שצוינו לעיל כתוצאה ממעשי המבקש "חמורה מאוד" מאחר שניצל את העובדה כי ידע ששכנו אושפז ולא שהה בדירתו, פרץ לדירה באמצעות פטיש ואיזמל שרכש לצורך כך לאחר שניסיון הפריצה הראשון כשל, וגנב עשרה פריטים מהדירה. כמו כן, נקבע כי גזר הדין לא ביטא את התרשמות שירות המבחן כי המבקש תיאר את המניע למעשיו באופן מניפולטיבי, בטענה כי פנו אליו "סוכני מוסד שביקשו [...] להיכנס לדירת המתלונן", וכי הדבר מעיד כי המבקש לא נטל אחריות על מעשיו "בצורה כנה".

באשר לקביעת בית משפט השלום כי יש להקל בעונשו של המבקש משיקולי שיקום, נקבע כי העונש שנגזר אינו משרת שיקולי הרתעה למניעת עבירות מהסוג בו הורשע; וכי לא די בכך שהמבקש הביע את רצונו להימנע משימוש בסמים והחל להתייצב לטיפול ביחידת ההתמכרויות כדי להצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה.

לאחר שהתייחס למדיניות הענישה הנוהגת ושקל לקולא את עברו הפלילי של המבקש, גזר עליו בית המשפט המחוזי 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
  
בבקשתו לרשות ערעור טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כשהתערב בעונש שנגזר עליו על ידי בית משפט השלום. מכל מקום, לטענתו היה על בית המשפט המחוזי לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, וכי החלטתו "מבטלת קליל את שיקולי השיקום אשר קיבלו מעמד בכורה לאחר תיקון 113 לחוק". לכן, לשיטתו, קיימת חשיבות עקרונית לדון בעניינו, באופן אשר מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ייחס חומרה מיוחדת למעשיו של המבקש. בפרט, נטען כי לא היה עליו לייחס למבקש ידיעה על כך שהמתלונן היה מאושפז בעת שפרץ לדירה, מאחר שהדבר לא צוין בעובדות כתב האישום בהן הודה.

כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן העובדה כי אין לחובתו עבר פלילי; הוא נטל אחריות על מעשיו; וכי הוא החל בהליך שיקומי והביע את רצונו להיעזר בגורמי טיפול.
  
הלכה היא כי תינתן רשות ערעור על חומרת העונש רק במקרים נדירים במיוחד, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות העניין (רע"פ 9938/17 דהאן נ' מדינת ישראל (1.1.2018)).

בענייננו, לא מצא בית המשפט העליון כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המבקש חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע, אלא נהפוך הוא, אלא אף בכך יש כדי עשיית חסד עם המבקש בעוד בית משפט השלום חרג ממנה באופן משמעותי.

די בכך בכדי לדחות את הבקשה.

אף לגופו של עניין, אין להקל בעזות המצח של המבקש, אשר פרץ לדירת שכנו בידיעה כי הוא אינו נמצא במקום, וגנב ממנה את רכושו תוך ניצול הקרבה הפיזית בין דירת שכנו לדירתו.

בעבירות ההתפרצות יש חומרה יתירה לנוכח הפגיעה בפרטיותו ובערעור ביטחונו האישי של קורבן העבירה, ולא אחת עמד בית משפט זה על החומרה שבעבירה זו ועל ההלימה העונשית הראויה לנוכח כך.

יפים לענייננו דברים שנכתבו על ידי חברי א' שהם בעניין ערג' (רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל, פסקה 8 לפסק הדין (16.03.2014)):

"עבירות ההתפרצות והגניבה, הפכו, למרבה הצער, לנפוצות במחוזותינו, הן פוגעות ברכושו של הציבור, מערערות קשות את תחושת ביטחונו, ומנפצות לרסיסים את התפיסה לפיה ביתו של אדם הוא מבצרו. בית משפט זה עמד, לא פעם, על כך שחומרתן של העבירות, לצד נפוצותה של התופעה, מצריכות נקיטת יד קשה עם העבריינים."

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שבת, 25 במאי 2019

עו"ד נועם קוריס – בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס –  בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'
בלינקדין נועם קוריס
נועם קוריס  בקפה דה מרקר

מי שעבר באזור הבורסה ברמת גן וראה את בניין רב הקומות שעולה ונבנה במקום החניון הגדול שעמד במקום, אולי שאל את עצמו בהתחלה, איך אדם קם בבוקר ואומר לעצמו "אני אבנה כאן בניין רב קומות לחנייה", ואיפה בדיוק החזון ? 

אני חייב להודות שאחרי כמה ימים הבנתי שייתכן ומדובר בפתרון על, שאכן ישפר בצורה משמעותית את בעיית העדר החנייה, באזור הבורסה ברמת גן. נחכה ונראה.

עו"ד נועם קוריס, בורסה רמת גן
בניין חנייה בורסת רמת גן בבנייה 4/2017
יש נכס נדל"ן ברמת גן, שאם תזכו להסתכל בו היטב, תראו כמה איכות יש בנכס אחד, שמכיל נכון להיום בריכה, חצר, וארמון, והכל מרגיש כמעט טוסקנה במרכז רמת גן.

עו"ד נועם קוריס רמת גן
נכס נדל"ן רמת גן

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה
עו"ד נועם קוריס - מסביר למה השם שלו כתוב ומופיע 





נועם-קוריסנועם קוריסנועם קוריס , נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס  נועם קוריס נועם קוריס בדה מרקר ,nfc., או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, NRG  או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס, וגם עו"ד נועם קוריס ב saloona

יום שני, 25 בפברואר 2019

עו"ד נועם קוריס – על יעוץ משפטי, הימורים ומשטרת ישראל

עו"ד נועם קוריס –  על יעוץ משפטי, הימורים ומשטרת ישראל

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

השבוע פנה אלי לקוח קבוע שלי והתייעץ איתי לגבי איזה עניין, הוא אמר לי שהוא "רוצה לוודא" שמותר לו לעשות איזה משהו שלדבריו "כולם עושים".

לאור חיסיון של יעוץ עו"ד לקוח, בואו נאמר, שהוא התייעץ איתי לגבי סוג של פרסום באינטרנט, ולא אכנס כאן יותר לעומקו של יעוץ, רק אציין שמייד הסברתי לו את האיסור, ואחרי שניסה להתעקש גם שלחתי לו בווטסאף, גם את נוסח החוק הרלוונטי.

תקשיבו, זה עדיין לא שכנע אותו, הוא התקשר אלי ונתן לי דוגמאות של אחרים שמפרסמים בצורה שבה הוא רוצה לפרסם, לדבריו.

הוא אפילו שלח לי בווטסאף, פרסום קצת דומה למה שהוא תיאר, של מישהו אחר.

בכל מקרה, ההתעקשות שלו פתאום הזכירה לי לקוח אחר, שבשנת 2005 הפעיל את אחד מאתרי האינטרנט הגדולים והמובילים בישראל וביקש "רק לוודא" איתי, שגם לו מותר לפרסם הימורים בחו"ל, כמו בוואלה, נענע ו MSN.

אז דרך אגב, באמת בכל האתרים הגדולים היו המון פרסומים ובאנרים שהובילו לאתרי הימורים גדולים בחו"ל, בעיקר בארה"ב.
אז מכוון שלא הכרתי היטב את התחום, עשיתי קצת בדיקות של החוקים השונים, וראיתי שחוק העונשין, בסעיף 224 וב סעיף 227, שאומר כך:
 "השתתפות בעריכת הגרלות והימורים
227. המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו  מאסר שנה אחת כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(33)."
אוסרים על פרסום הימורים בישראל, למיטב הבנתי ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של הימורים אלו, זה גם מה ששלחתי לו.

אני זוכר שהוא ממש התאכזב, אולי הוא אפילו כעס, לאתרים כמו וואלה, נענע, MSN היה כבר אז יעוץ משפטי מהמשרדים הנחשבים בישראל. "איך הם מפרסמים?" הוא הקשה אלי.

"אתה עו"ד, תעשה שגם אני אוכל לפרסם כמוהם!"

זה היה מאוד מתסכל, הרי לאתרי הענק האלו, שבבעלות מיקרסופט וואלה תקשורת ונענע יש יועצים משפטיים ידועים, והנחתי שמפעילי האתרים התייעצו עימם, ואפילו הלקוח שלי התעקש ושאל אותי, מה הבעיה "לשעות כמו כולם", ורק אני לא מצאתי איך לאפשר ללקוח שלי לפעול לפי שאיפותיו העיסקיות, ובמסגרת החוק.

אני זוכר שחפרתי וחפרתי וממש ניסיתי למצוא פתרון חוקי ואז פתאום אחרי כמה ימים הלקוח שלח לי סמס עם המילה "תודה!" ועוד כתבה על כך שמשטרת ישראל פשטה על משרדי וואלה, וחקרה חשודים, ותפסה חומרים- והכל בגלל פרסום הימורים לא חוקיים ובדיוק אותם הבאנרים.

אחרי זמן קצר גם פורסם, שהמשטרה פשטה על משרדי נענע, MSN, וספורט און ליין. הנה זה עדיין מופיע כאן:

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1067681
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3194450,00.html

אז לא עקבתי אחר כך על הפרשה של ההימורים בוואלה, ולא בדקתי האם העמידו מישהו לדין בעניין, אבל אין לי ספק שהיום כבר אף אתר גדול לא מפרסם הימורים בצורה לא חוקית.

עכשיו מה שנשאר לי זה לחזור שוב אל הלקוח שלי מעכשיו, ולהסביר לו את דעתי על "כולם עושים" ו"כמו כולם".


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

עו"ד נועם קוריס

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, וואלה, הימורים, משטרת ישראל, כמו כולם

יום רביעי, 6 בפברואר 2019

מדיה תקשורת ישלמו ארנונה, הערעור לעליון נדחה


מדיה תקשורת ישלמו ארנונה, הערעור לעליון נדחה

במסגרת בקשה שהוגדרה בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.6.2018 (עת"ם 5212-12-15, השופטת ז' בוסתן) קבע לאחרונה בית המשפט העליון, שיש לדחות את הבקשה ונכון לחייב את מדיה תקשורת בתשלומי ארנונה.

רקע והליכים קודמים

המבקשת, מדיה תקשורת ע"ר, היא עמותה העוסקת בתקשורת, בחינוך ובקהילה ופועלת בעיר פתח תקווה זה למעלה משני עשורים (להלן: העמותה). במהלך שנות פעילותה עשתה העמותה שימוש במבנה שהקצתה לה המשיבה, עיריית פתח תקווה (להלן בהתאמה: הנכסו-העירייה), בין היתר, לצורך הפעלתו של אולפן שידורים. בשנת 2011 דרשה העירייה לראשונה מהעמותה לשלם ארנונה בגין הנכס, ונכון לשנת 2015 עמד החוב של העמותה בגין כך על כ-150,000 שקלים. בשלב זה הגישה העמותה עתירה מינהלית שבה ביקשה סעד הצהרתי לפיו עד ליום 1.9.2015 היא הייתה "גוף עירוני" שהוקם על-ידי העירייה ופעל למען צרכיה ולטובת התושבים, ולכן אין מקום לחייב אותה בתשלום ארנונה. כמו כן, העמותה טענה שעל העירייה להשיב לה כספים בסך של 140,000 שקלים שקוזזו מהקצבה שאותה ייעדה העירייה לעמותה. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2016 חויבה העמותה לפנות את הנכס, בהתאם לפסק דין שנתן בית משפט השלום בפתח תקווה בתביעה לסילוק יד שהגישה נגדה העירייה (תא"ק 53602-12-15, השופט נ' שטרנליכט).


עוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע



ביום 30.12.2015, לבקשת העמותה, הוציא בית המשפט המחוזי צו ארעי האוסר על העירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, לרבות בדרך של עיכוב כספי תמיכה.

בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו כי העמותה היא אישיות משפטית נפרדת מן העירייה, אשר עשתה שימוש בנכס השייך לעירייה במשך שנים ארוכות ועד לשנת 2011, מבלי שנדרשה לשלם ארנונה. בית המשפט המחוזי אמנם דחה את גרסת העירייה לפיה העמותה לא חויבה בארנונה בעבר בשל טעות ולא מתוך רצון של העירייה לסייע לה, אך קבע כי מכל מקום העמותה אינה "עמותה עירונית". בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי עמותה יכולה להיחשב "עירונית" רק בהתקיימם של שני תנאים. ראשית, על העירייה להחליט על הקמתה ברוב של חברי המועצה (כנדרש לפי סעיף 3 לצו העיריות (הקמת תאגידים), התש"ם-1980 (להלן: הצו)). שנית, על ההקמה להיות מאושרת על-ידי שר הפנים (כנדרש לפי סעיף 1 לצו). במקרה דנן, כך נקבע, לא ברור אם התקבלה החלטה על הקמת העמותה ברוב של חברי המועצה, אך מכל מקום לא ניתן אישור לכך על-ידי שר הפנים. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי יש לפטור את העמותה מארנונה רק משום שהיא לא נדרשה לשלם ארנונה מאז החלה להחזיק בנכס. בית המשפט המחוזי עמד על כך שרשות מקומית אינה רשאית לפטור מתשלום ארנונה ללא הסמכה בחוק. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי העובדה שהעירייה פעלה ללא בסיס חוקי במשך תקופה ארוכה תוך מתן פטור מתשלום ארנונה לעמותה אינה מונעת ממנה את האפשרות לתקן מצב זה. מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של העירייה לפיהן היה על העמותה למצות הליכים על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה. בית המשפט המחוזי קבע, כי במקרה דנן עיקר טענות העמותה מופנות כנגד עצם חוקיות חיובה בתשלום ארנונה ולכן אינן נוגעות לאחת מעילות הערעור המנויות בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 ומצויות בסמכותו של מנהל הארנונה.
נועם קוריס עורכי דין 
הבקשה שבפני העליון:

העמותה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישה בקשה שהוגדרה, כאמור בפתח הדברים, כמכוונת לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

בעיקרו של דבר, העמותה טענה בערעורה כי היא "עמותה עירונית", ומצביעה על מאפיינים המעידים לשיטתה על כך. עוד נטען כי השינוי ביחס לעמותה הגיע רק כאשר התחלפו ראשי העירייה. בבקשה דנן טוענת העמותה, על רקע האמור, כי סיכויי הערעור שהגישה הם גבוהים. באשר למאזן הנוחות, טוענת העמותה כי בעבר היא התקיימה מכספי תמיכות, וכיום היא מתקיימת מכספי תרומות, באופן שלא יאפשר לה לשלם את חוב הארנונה הנדרש על-ידי העירייה. העמותה תומכת את טענותיה בתצהיר מטעם יושבת ראש העמותה לפיו נקיטה בהליכי גבייה טרם הכרעה בערעור יגרום לה נזק בלתי הפיך ויוביל לקריסתה הכלכלית.

ביום 8.8.2018 הורה בית המשפט העליון לעירייה להגיב לבקשה. בתגובתה טענה העירייה כי עיכוב ביצועו של פסק דין העוסק בעיכוב תשלום חיובי ארנונה ייעשה במקרים חריגים, בהתאם לבחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. העירייה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי חיוב העמותה בתשלום הארנונה בגין הנכס נעשה כדין, מאחר שאין יסוד לטענה כי העמותה היא תאגיד עירוני, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. כן טוענת העירייה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העמותה, אשר לא צירפה כל אסמכתה אובייקטיבית לטענתה כי ביצועו של פסק הדין יוביל לקריסתה. מנגד, נטען כי העירייה היא רשות מקומית אשר תוכל להשיב לעמותה את הכספים שישולמו, ככל שתידרש לכך. בנוסף, עמדה העירייה על האינטרס הציבורי הגלום בגבייתם של תשלומי ארנונה.

דיון והכרעה

לאחר שבית המשפט העליון בחן את טענות הצדדים הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, צוין כי על אף שהעמותה הגדירה את הבקשה דנן בקשה לעיכוב ביצוע, החיובים שאת גבייתם מבקשת העמותה לעכב אינם נובעים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. במובן זה, מדובר בבקשה שבמהותה מכוונת למתן סעד זמני בערעור (ראו והשוו: עע"ם 2215/08 עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים‏, פסקה 18 וההפניות שם (17.3.2008); ע"א 1699/13 שיכון אזרחי בע"מ נ' עו"ד אורי ברגמן, מנהל מיוחד של בנק למסחר בע"מ, פסקה י"ג (13.3.2013)). מכל מקום, גם לגוף הדברים איני סבורה שיש להיעתר לסעד המבוקש על ידי העמותה.

כידוע, בקשות למתן סעד זמני בערעור נבחנות לפי שני שיקולים: סיכוייו של הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים לו (עע"ם 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ, פסקה 6 וההפניה שם (13.12.2009) (להלן: עניין ברזאני); עע"ם 964/15 זועבי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע, פסקה 14 (19.4.2015) (להלן: עניין זועבי)), כאשר אבן הבוחן המרכזית בבחינת בקשות כאלו היא מאזן הנוחות (ראו: עניין ברזאני, בפסקה 7; עניין זועבי, בפסקה 15). זאת ועוד: התנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור מחמירים מאלו החלים בערכאה הדיונית, שכן דחיית העתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין (ראו: עע"ם 10216/16תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (9.1.2017)).

בנסיבות העניין, העמותה לא הניחה תשתית עובדתית של ממש לטענותיה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתה. טענותיה – הגם שגובו בתצהיר – נטענו בעלמא, ללא פירוט, ומבלי שגובו בראיות בדבר מצבה הכלכלי (ראו: ע"א 6763/13 חוות בי פי אס בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקה 14 (14.11.2013)). הדברים אמורים בפרט כאשר הצד שכנגד הוא רשות מקומית, ועל כן חזקה שהעירייה תוכל להשיב לעמותה את הכספים שייגבו ממנה, ככל שיתקבל הערעור (ראו: עע"ם 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה, פסקה 10 וההפניות שם (14.12.2016)). על כך יש להוסיף, כי יש טעם בטענת העירייה לפיה קיים אינטרס ציבורי בגביית החוב, שהוא במהותו מס עירוני (ראו: עע"ם 6269/14 עזבון המנוח ראובן דאון ז"ל נ' עיריית אור יהודה, פסקה 11 (20.10.2015)). בהתחשב בכל האמור לעיל ביחס למאזן הנוחות, בית המשפט העליון קבע, שלא התרשם כי סיכויי הערעור נוטים לטובת העמותה באופן שמצדיק את מתן הסעד המבוקש.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 24 בינואר 2019

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה שהוגשה בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7517/17 מיום 11.11.2018, שניתן על ידי השופטים נ' הנדלד' ברק-ארז וג' קרא.


העותר תבע את המשיבים בגין הפרת זכות יוצרים במחזה. העותר טען כי המשיבה 2 העלתה מחזה מאת המשיב 1, והמחזה הועתק ממחזה שחיבר העותר. בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) דחה ביום 1.1.2017 את התביעה. נקבע כי גם אם קיים דמיון בין המחזות במוטיבים מסוימים, יש ביניהם הבדלים ניכרים בסגנון, בדמויות ובדיאלוגים המכוננים. משכך נקבע שהמחזה של המשיב 1 הוא יצירה נפרדת שאינה מפירה את זכויות העותר. בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שכנגד שהגיש המשיב 1 נגד העותר בגין לשון הרע שפרסם כשהביא את טענותיו לפני גורמים שונים במשיבה 2.

העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, והמשיב 1 הגיש ערעור שכנגד. ביום 11.11.2018 נדחה הערעור בעניין הפרת זכות יוצרים. בית המשפט הזכיר כי דיני זכויות יוצרים אינם מגינים על רעיונות, אלא על אופן הביטוי של הרעיון. עוד צוין כי ההבחנה בין רעיון לביטוי אינה חדה, אך במקרים מסוימים – כמו המקרה שלנו – אין "דמיון מעשי בין שתי יצירות", ולכל היותר יש ביניהן "קרבה רעיונית מסוימת". לשלמות התמונה יוער כי בית המשפט קיבל את ערעור העותר באשר לתביעת לשון הרע ודחה את הערעור שכנגד של המשיב 1.

מכאן הבקשה כעת. העותר טוען כי קביעות בית המשפט העליון בדבר הפרת זכות היוצרים סותרות הלכה שנפסקה בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 829 (1970) (להלן: עניין אלמגור) ושאושרה בע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813, 820 (1982). נטען כי בעניין אלמגור נקבע סייג לכלל שזכות יוצרים אינה חלה על רעיון כשלעצמו: זכות יוצרים תחול על צירוף רעיונות בעלילה שמצא ביטוי מוחשי ביצירה. העותר טוען כי פסק הדין של בית המשפט העליון אזכר את הכלל שנקבע בעניין אלמגור בלי הסייג, ומשכך סטה מההלכה הפסוקה. עוד נטען כי הפסיקה בשאלה זו בערכאות הנמוכות אינה אחידה.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה הוא הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשה לקיים דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תתקבל רק מקום שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה. על ההלכה להיות גלויה על פני פסק הדין, ברורה ומפורשת (דנ"א 790/06ענבר נ' יעקב (15.3.2006); דנ"א 3310/18 פלוני נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים, פסקה 4 (5.8.2018)). בפסק הדין מושא העתירה לא קבע בית המשפט העליון הלכה בדבר ביטול הסייג שהעותר טוען לו, והוא לא ביקש לקבוע הלכה בעניין זה. הקביעה שהמחזה של המשיב אינו מפר את זכות היוצרים של העותר נשענה על היעדר דמיון מעשי בין ביטויי הרעיונות הקרובים במחזות, וצוין כי הקרבה הרעיונית היא לכל היותר "מסוימת". מסקנה זו נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. משכך, אין הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 4140/18 אבו חסן נ' מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין חיפה, פסקה 4 (4.7.2018)).


עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 20 בדצמבר 2018

האימא השאירה הדירה בצוואה רק לשתי בנותיה וערעורו של האח נדחה

האימא השאירה הדירה בצוואה רק לשתי בנותיה וערעורו של האח נדחה
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור שהוגש בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בקשת רשות ערעור נסובה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.8.2018 (רמ"ש 66153-07-18, השופט ח' שרעבי). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 25.6.2018, מיום 11.7.2018 ומיום 26.7.2018 בשלושה תיקים שאוחדו (תמ"ש 58676-02-17, השופטת ר' באום).


רקע והליכים קודמים

מקורה של הבקשה בסכסוך ירושה בין אחים. אבי המשפחה המנוח בנה עוד בחייו בית על חלקה בכפר מזרעה (להלן: המבנה ו-הכפר), שבהמשך שופץ וחולק לחמש יחידות דיור. יחידת הדיור שבה גר המבקש, בנו של המנוח, מתפרסת על שתי קומות של המבנה, וכוללת גם סלון ומטבח שהיו בשימושם של ההורים המנוחים (להלן: החלל המשותף). האב נפטר עוד בשנת 2006, מבלי שהותיר אחריו צוואה, ואילו האם (להלן: המנוחה) נפטרה בשנת 2016, והותירה צוואה מאותה שנה שבה ציוותה את יחידת הדיור שבה התגוררה – ובכלל זאת את החלל המשותף – למשיבות, בנותיה (להלן: הדירה).

למען שלמות התמונה, יצוין כי בני משפחתם של הצדדים מחזיקים בכפר במבנים שהקימו לאורך השנים, אך הבעלות על הקרקעות שעליהן המבנים ממוקמים אינה רשומה במסודר. לפיכך, הם מנהלים כיום בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה להסדרת הבעלות האמורה כך שכל אחד מבני המשפחה יהיה בעליו של המקרקעין בו תפס חזקה, בכפוף להוראות בדבר תשלומי איזון (ת"א 54183-03-15).

ביום 27.2.2017 הגישו המשיבות לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למתן צו שימנע מהמבקש להיכנס לדירה, הכוללת כאמור את החלל המשותף. בהמשך לכך, הגישה המשיבה 3 לרשם לענייני ירושה בקשה לקיים את צוואת המנוחה. המבקש הגיש מצדו התנגדות לקיום הצוואה, כך שהתיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה והדיון בשלושת התיקים שפורטו לעיל אוחד לבקשתו.  

בהמשך לאמור, נתן בית המשפט לענייני משפחה שלוש החלטות אשר בהן עוסקת הבקשה דנן:

בהחלטתו הראשונה קבע בית המשפט לענייני משפחה כי תחילה יש להכריע בשאלת תקפותה של הצוואה ורק לאחר מכן בבקשה לצו מניעה. ביום 10.7.2018 המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שכוונה גם למתן הוראה לפיה תיראה התביעה למתן צו מניעה "כעתירה להצהרה לפיה המנוחה הייתה בעלת הזכויות בנכס נשוא (כך במקור – ד' ב' א') הצוואה". בכך כיוון המבקש לבסס טענתו שהמנוחה ציוותה להוריש דירה שאינה רשומה בבעלותה.

בהחלטתו השנייה דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו כי סדר הדיון שנקבע יתרום להבהרת המצב. בית המשפט לענייני משפחה אף ציין כי אין בכוונתו להיעתר לבקשתו השנייה של המבקש. בהקשר זה, צוין כי המבקש שותף לתביעה שנסבה על הסדרת הזכויות בדירה על שם בני המשפחה, ומטעם זה הוצע לו לשקול "האם הוא מבקש להוסיף ולטעון במסגרת ההליך טענות סותרות אשר עלולות לפגום בטענות המועלות בפני בית המשפט המחוזי".     

בהחלטתו השלישית הורה בית המשפט לענייני משפחה למבקש להגיש תצהיר מתוקן עד ליום 6.9.2018, בציינו כי המבקש פעל בניגוד להחלטותיו הקודמות והגיש תצהיר הכולל התייחסויות לצו המניעה. במהלך פרק זמן זה, נתן בית המשפט לענייני משפחה למבקש הזדמנות נוספת להגיש בקשה למינוי מומחה לבחינת טענתו להעדר כשירותה של המנוחה כמצווה בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בעניינן של שלוש ההחלטות, ובה טען בין השאר כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מהקשר בין שלושת התיקים המתנהלים בינו לבין המשיבות, וחסם אותו מפני העלאת טענות הרלוונטיות לשאלת תוקף הצוואה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי לא שוכנע שייגרם נזק למבקש או שייפגעו זכויותיו אם טענותיו יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין שיינתן. בית המשפט המחוזי ציין כי יש היגיון בדיון בתוקף הצוואה לפני הדיון בהיקף העיזבון, בשל השלכת הדברים על ההצדקה להוצאת צו מניעה. כמו כן, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא חסם בפני המבקש האפשרות להעלות את טענותיו השונות, ואף ניתנה לו הזדמנות חוזרת להגיש בקשה למינוי מומחה לבחינת כשרות המנוחה.

בקשת רשות הערעור
הבקשה האחרונה מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקש, טרם נדונה בבית משפט זה השאלה אם ניתן לטעון כבר בהליך התנגדות לקיום צוואה כי המצווה ציווה רכוש לא לו, וכן טענות שעניינן אי-חוקיות, אי-מוסריות או העדר אפשרות לבצע את הצוואה. בנוסף, מדגיש המבקש כי הדירה אינה רשומה כעת על שמו או על שם המשיבות. על כן, כך נטען, דחיית הדיון בעניינה עלולה להעמידו במצב שבו כבר הועברו הזכויות בה לצדדים שלישיים.

לאחר שבית המשפט בחן את טענותיו של המבקש הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, ברגיל אין להיעתר לבקשות רשות ערעור על החלטות של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי דין ולדרך ניהול ההליך. התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים (רע"א 4764/07 נשיא נ' נשיא, פסקה 9 (20.1.2008); בע"ם 7683/11 פלונית נ' פלונית, פסקה 4 (17.7.2012)). המקרה שהוצג אינו נמנה על מקרים אלו. בית המשפט העליון לא השתכנע כי ייגרם למבקש עיוות דין, או כי תיפגע זכותו להעלות את טענותיו – במועדים ובהליכים שהתווה לכך בית המשפט לענייני משפחה (ראו והשוו: בע"ם 2596/17 ‏פלונית נ' פלונית, פסקה 10 (5.4.2017)). למותר לציין כי המבקש אף יוכל לערער על ההכרעות הסופיות בהליכים המתנהלים בעניינו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.